אדמוני, שלמה

בן חנה ויעקב, נולד ביום ג' באדר א' תשי"א (9.2.1951) בתל-אביב. כשהיה שלמה בן שלוש שנים עברה משפחתו לקריית אונו, ושם גדל. שלמה רכש לו חברים שליוו אותו מגן הילדים ועד לסיום לימודיו. שלומי למד בבית-הספר היסודי "ניר" שבקריית אונו, והמשיך בבית-הספר התיכון המקצועי ה' בתל-אביב, במגמת חשמל. הוא היה חבר בתנועת "הנוער העובד" והרוח החיה בכל פעילות חברתית, ובעיקר בארגון טיולים שאהב כל כך. הוא אהב מאוד גם שירה ומוסיקה והשתתף במקהלת בית-הספר "ניר". לשלומי היה תחביב: לצלם דמויות מיוחדות או מצבים מעניינים, למשל, קשיש שישן על ספסל ברחוב. אף שלא הספיק לצלם תמונות רבות, הוא השאיר אחריו כמה תמונות מעניינות כאלו. ביום 10.2.1969 גויס שלומי לצה"ל והתנדב לשרת בחיל-הצנחנים. הוא סיים קורס מ"כים ושירת כמפקד כיתה בחי"ר. לאחר השחרור, הוא התחיל לעבוד בחברת החשמל, אבל לא הספיק לטעום את טעם החיים האזרחיים. ביום ד' באלול תשל"ב (14.8.1972) נפצע שלומי פצעים אנושים בתאונת דרכים, ומת בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול. הוא השאיר אחריו הורים ושני אחים.