אדמוני, שלום

בן דבורה ודוד-יוסף, נולד ביום י"ט במרחשוון תרפ"ח (14.11.1927) בתל-אביב. לאחר שסיים לימודיו בבית-ספר עממי למד את מלאכת המסגרות, סייע להוריו הזקנים והיה חביב על כל יודעיו. היה חבר ב"הגנה" משנת 1944, שירת בגדנ"ע ואחר שנה – בחי"ש. הוא נתפס על-ידי שוטרים בריטיים וכרוזי ה"הגנה" בידו, ושוחרר בערבות. השתתף בפעולות המאבק השונות ובכללן בפעולות "ליל וינגייט". זמן קצר לפני מלחמת-העצמאות הועבר לחי"ש-פרברים אשר תפקידו היה לשמור על פרברי העיר. עם פרוץ מלחמת-העצמאות התגייס מיד, שירת בחטיבת "גבעתי", ולחם בשכונות הספר של תל-אביב, בירושלים ובהרטוב ומשם ירד עם גדודו לדרום. משם נשלח לקורס סיירים בשרונה. בתחילת חודש ניסן השתתף כסייר מומחה בפשיטה על כפר המרצחים בית דראס, ובפעולה זו נפצע ברגלו, ולמרות היותו פצוע בעצמו נשא על גבו פצוע שני בשובו מהפעולה והביאו בשלום לבסיס. בזכות מעשה-גבורה זה קיבל רשות לחוג את חג-הפסח בחוג משפחתו, ובנסיעה זו, ביום י"ד בניסן תש"ח (23.4.1948), קיפח את חייו בתאונת-דרכים בדרך גדרה-תל-אביב, והובא לקבורה בגדרה. ביום ז' בתמוז תש"י (22.6.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.