בן אלישבע ויהודה, נולד ביום ח' בחשוון תרפ"ח (3.11.1927) בתל-אביב. הוא סיים לימודיו בבתי-ספר יסודי ותיכון, השתלם שנתיים נוספות במגמת הנדסה. בשנת 1946 הפסיק קותי את לימודיו והתחיל לעבוד כחרט במפעל חרושת, אולם רוב זמנו הקדיש לפעילות מחתרתית ב"הגנה". בשנת 1942, בהיותו בגיל 15, הצטרף קותי לשורות ה"הגנה". כעבור כשלוש שנים, ב- 1945, הוא נשלח לקורס מ"כים ולקורס סיירים. כמ"כ הוא התחיל להדריך טירונים. בשנת 1947 עבר קותי קורס מפקדי מחלקות ונתקבל לשירות מלא במנגנון ה"הגנה". הוא לקח חלק במבצעים שבוצעו אז במסגרת חי"ש. כשפרצו פעולות האיבה של הערבים, אחרי כ"ט בנובמבר 1947, הוא השתתף במבצעיה"הגנה" באזור תל-אביב. כמפקד מחלקה היה קותי בין כובשי הכפר סלמה בדרום תל-אביב, ב- 1 במאי 1948. לאחר מכן, הוא לחם במסגרת "המחלקה המיוחדת" של ה"הגנה", שביצעה פעולות נועזות מעבר קווי האויב. בהפוגה הראשונה של הקרבות, כשהוקם צה"ל, נשבע לו קותי אמונים. באוגוסט 1948, נשלח סג"ם יקותיאל אדם לקורס מודיעין. במרס 1950 התחתן קותי ובנה את ביתו בתל-אביב. באותו זמן הוא התנדב לשרת בצבא הקבע, כשדרגתו – סגן. הוא המשיך לעלות בסולם הפיקוד. ב- 1952 הוא הוצב כקצין בחטיבת גבעתי, בדרגת סרן. הוא עבר קורס השתלמות במחנה מרכוס, שהכשירו לקבלת מינוי המג"ד. לקראת מצעד צה"ל ביום העצמאות של שנת תשט"ו (1955) נתמנה קותי כקצין המבצעים במפקדת המצעד. על הצלחתו בביצוע המשימה קיבל ממפקדיו מכתב הערכה. באותה שנה הוא עבר קורס פיקוד ומטה, ולאחר שהשלימו הועלה לדרגת סגן-אלוף. בהמשך התמנה כמפקד גוש באר-שבע (גב"ש). במבצע קדש, באוקטובר 1956, היה קותי מפקד יחידת סיור, שפעלה בחזית סיני. יחידתו הגיעה ראשונה למנזר סנטה קטרינה. סגן הרמטכ"ל באותו זמן, חיים לסקוב, ציין: "הוא מגלה התמצאות יוצאת מן הכלל בשטח, אוהב לחיות בשדה ומגלה בו תושייה". קותי מונה כמפקד גדוד 12 ב"גולני", אחר-כך כמפקד קורס מפקדי פלוגות וקצין אג"מ בפיקוד הדרום. האלוף מאיר זורע, ראש אג"ם באותה תקופה, הביע דעתו עליו: "הוא קצין דינמי ומסור, קצין מעולה, טיפוס של בהשקט-ובבטחה". ב- 1961 כאשר קותי נתמנה לתפקיד קצין מבצעים בפיקוד הדרום, ציין אותו אלוף הפיקוד אז, צבי זמיר, "בעל מרץ ויוזמה, מזדהה לחלוטין עם תפקידו ומקדיש לו את מרבית זמנו". בשנים 1966 – 1964 למד יקותיאל אדם בבית-הספר למלחמה בצרפת, וכשחזר קיבל את הפיקוד על חטיבת רגלים בפיקוד הדרום, בדרגת אל"מ. במלחמת ששת הימים הוא הוכיח את כישוריו בלחימתו העיקשת על המתחם המצרי באום-כתף. על חלקו בקרבות צוין על-ידי מפקד אוגדתו אריאל שרון: "הוא קצין מעולה, בעל יוזמה, אחראי, מסור, מתאים לתפקיד פיקוד ומטה". אחרי מלחמת ששת הימים נתמנה קותי כמפקד חטיבת גולני. זו הייתה תקופת מלחמת ההתשה עם הסורים, ובתפקידו כמפקד החטיבה היה ממונה על הפעילות המבצעית בגבול הצפון כולל פעילות מעבר לגבול. הוא היה אחראי להקמת קו הביצורים ברמת הגולן. בשנת 1970 הועלה קותי לדרגת תת-אלוף. בתקופה זו הושאל לתפקיד בכיר במשרד ראש-הממשלה, אבל באוקטובר 1973, כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, הוא נתמנה כסגנו של אלוף פיקוד הצפון. חלקו של קותי היה רב בהדיפת הכוחות הסוריים מרמת הגולן. ב- 1974, כשכוחות צה"ל נערכו מחדש בסיני, הוא נתמנה כמפקד הכוחות בסיני, בדרגת אלוף. בתפקידו זה היה אחראי אחר המלחמה להקמת קו הביצורים בחצי האי סיני. כעבור חודשים מספר, ביולי 1974 מונה לתפקיד אלוף פיקוד הדרום. מחודש מרס 1976 כיהן קותי בתפקיד ראש אג"ם, ורבות נזקף לזכותו בתכנון מבצע החילוץ של החטופים באנטבה. לאחר מכן, הוא יצא להשתלמות בארצות-הברית וכשחזר נתמנה, במרס 1978, לכהונת סגן הרמטכ"ל וראש אג"ם והיה אחראי בין היתר על הפצצת הכור הגרעיני העירק. בשנת 1982 הוא יצא שוב להשתלמות באוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה. באותו זמן עמד לפרוש מן השירות ראש המוסד למודיעין. ראש-הממשלה באותו זמן, מנחם בגין, הועיד את קותי לתפקיד זה, ועקב כך הוא חזר לארץ. על מינויו החדש עמד מנחם בגין להודיע ביום שבו הובא קותי למנוחות. ביום י"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982), ביום החמישי למלחמה בלבנון, יצא קותי עם חברו, אל"ם חיים סלע, לסייר ביחידות צה"ל בחזית. הם סיירו במוצב הבופור, והמשיכו דרכם למוצב קדמי בבניין בכפר דוחה, שליד העיר דאמור. בהיותו עם חבריו בבניין החלו מחבלים להפגיז את המוצב. חבורת הקצינים שנקלעה להפגזה ירדה למקלט שבמרתף הבניין, ונתקלה במחבלים שמצאו בו מסתור. המחבלים פתחו באש והרגו שני מפקדי צה"ל. ביניהם היה קותי. בן 54 היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול בתל-אביב. הוא השאיר אחריו רעיה, בן, בת, אם, אח ואחות. במכתב תנחומים של שר הביטחון למשפחתו נאמר: "מאז צעירותו היה קותי מכור לבעיות הביטחון. הוא עשה דרך ארוכה החל מה"הגנה", מפקד מחלקה בצה"ל המוקם, תפקידי פיקוד, מטה והדרכה. במבצע קדש היה מפקד כוח סיור, היה מג"ד בגולני, קצין אג"ם פיקוד דרום, ראש מחלקת חי"ר במטכ"ל. במלחמת ששת הימים פיקד על חטיבת חיל הרגלים, שכבשה את אום-כתף, ומיד לאחריה קיבל את הפיקוד על חטיבת "גולני", פיקד על רוב פעולות הגמול בצפון בתקופת ההתשה, ומכאן נתמנה לראש מטה פיקוד הצפון. ברגעים הקריטיים של מלחמת יום-הכיפורים נתמנה כסגנו של אלוף פיקוד הצפון. לאחר המלחמה הוענקה לו דרגת אלוף, עם מינויו כמפקד אוגדה. ב- 1974 קיבל את הפיקוד על הכוחות המשוריינים בסיני, ובאותה שנה מונה לאלוף פיקוד הדרום. הוא היה הרוח החיה בתכנון אחד המבצעים הנועזים והמזהירים של צה"ל – מבצע אנטבה. במרס 1978 שימש בתפקיד סגן הרמטכ"ל וראש אג"ם. מועטים עשו כברת דרך ארוכה ויסודית כמוהו בצה"ל. קותי נשם ביטחון בכל רמ"ח אבריו. הוא היה לא רק מפקד ולוחם. בראש וראשונה היה אדם ועורר בכל מי שניתקל בו אמון, חיבה והערכה". על-שמו הוקם דגם של בית-בד קדום בגן נופי ארץ-ישראל, במוזיאון ארץ-ישראל בתל-אביב.
