אדל, גיל (הנריק-רישארד)

בן פאני וליאופולד. נולד בכ"ז באב תרפ"ה (17.8.1925) בווארשה, פולין. בגיל שלוש עלה לארץ ישראל עם אימו לאחר גרושיה מאביו. אחרי שנישאה מחדש, למורה והמלחין יצחק אדל בתל אביב, אימצו אדל לבנו ואז גם שונה שמו הפרטי. למד בתל אביב, תחילה בבית ספר יסודי ואחר כך עבר לגימנסיה הרצליה וסיים בה את חוק לימודיו. כבר בגיל צעיר נתבלט בנטייה מיוחדת ללימודי המדע, בעיקר למתמטיקה ולפיסיקה, אבל מצא ענין רב גם בשאר התחומים: פילוסופיה, פסיכולוגיה ומדעי החברה. בהיותו בן 12 נצטרף לתנועת הצופים ובה פעל שנים רבות קודם כחניך ואחר כך כמדריך. בתנועה זו גברה תודעתו היהודית הלאומית. וכפי שכתב בתולדות חייו "שאלה חשובה התעוררה אצלי בהיותי בצופים – השאלה הלאומית. מהרגע הראשון שמצבו האומלל של עמנו נגלה לפני לא יכולתי להימנע מלהגות בו". כעדותו של חבר היה "יפה תואר, גבוה וזקוף קומה, קווצות תלתליו מתעופפות לכל עבר" ובנוסף על לימודים וקריאה הרבה לעסוק בספורט ובטיולים באזורי הארץ השונים. לאחר סיום לימודיו בגימנסיה יצא להכשרה חקלאית ועשה עם קבוצה מחבריו בקיבוצים שריד, דורות, איילת השחר ורמת הכובש. אחר כך התגייס לפלמ"ח ושירת במחלקת הצופים שבסיסה במעוז חיים. בעת שירותו במחנה פרצה שם מגיפת הטיפוס והוא נפגע בה והועבר לבית החולים הדסה שבתל אביב. שם הוציא את נשמתו בא' באדר תש"ד (25.2.1944) והובא למנוחות בבית העלמין שבנחלת יצחק. הניח הורים. לזכרו ניטעו עצים ביער הקרן הקיימת שליד דורות והוקמה מילגה לנושאי מתימטיקה ופיסיקה בשביל תלמידי גימנסיה "הרצליה". המשפחה גם הוציאה חוברת לזכרו וכן הונצח בספריה שהוקמה על-שמו בקיבוץ בארי, שבו התיישבה קבוצת חבריו. אביו המאמץ כתב לזכר גיל קנטטת אבל למלים של אלישע רודין – "לבן" שקטע ממנה הושמע בקונצרט שהתקיים לזכרו בבית המדרש למורות ולגננות בתל-אביב. אחד ממוריו כתב עליו לאחר מותו: "אצילות וגבורה, יושר לב וענווה, טוב לב ותקיפות של אישיות עצמאית כל אלה התמזגו בגופו האמיץ והנהדר בתווי פניו היפים והיו למזיגה הרמונית בלתי שכיחה".