אדלר, כרמי
כרמי, בן צפורה ונתן, נולד ביום י' בשבט תשי"א (17.1.1951) בנתניה ונקרא על שם דודו, שנפל במלחמת העצמאות, בעמדו מול הסורים הפולשים במשמר-הירדן. הוא למד בבית-הספר היסודי "אלומות" ואחרי כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "טשרניחובסקי" במגמה הספרותית. כרמי ספג בביתו אהבה עזה לארץ ולנופיה. הוריו, מוותיקי הישוב בארץ, הטביעו בו את הרצון לטייל בארץ, להכיר את המקומות היפים שבה ולאהוב את החי והצומח. הוא גדל וחונך ברוח הציונות, שטפחה בו את התחושה כי עליו להקדיש למדינה את כל מרצו ואונו. כרמי היה צנוע ונעים הליכות, בעל קסם אישי רב, שבזכותו היה מקובל ואהוד בחברה. הוא קנה לעצמו חוג נרחב של ידידות וידידים, שהיה נפגש עמם ומבלה בחברתם את זמנו. הוא נהג להזמין את חבריו למסיבות ששמן יצא למרחוק, בזכות הכנסת האורחים החמה והאווירה הטובה ששרתה בביתו. עוד לפני גיוסו לשירות הסדיר חישל את עצמו והתאמן בריצות לטווחים ארוכים ובהרמת משקולות, כדי שיוכל לעמוד בתנאי האימונים הקשים. כרמי גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1968. הוא התנדב לשרת ביחידה קרבית וצורף לאחת הסיירות המובחרות של צה"ל. בסיירת עבר קורס צניחה, קורס סיור וקורס מש"קי מודיעין. הוא הרבה להשתתף בפעילות מבצעית ואף נפצע באחת מהפעולות ואושפז בבית-חולים לתקופה ארוכה. לאחר שהחלים שב ליחידתו והמשיך למלא בדבקות ובמסירות את המשימות שהוטלו עליו. בסוף אוגוסט 1971 שוחרר כרמי מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל המודיעין ושרת כמש"ק מודיעין במפקדת חטיבת טנקים. לאחר השחרור החל ללמוד במכינה קדם-אקדמית והתכונן ללמוד כלכלה וגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא עבר להתגורר בירושלים והעיר שבתה את לבו. הוא סייר בכל שכונותיה, חקר את מבואותיה וגילה נופים חדשים ומרתקים ביופיים. בתקופת החופשות מהלימודים עסק כרמי בהדרכת בני נוער. הוא היה מדריך גדנ"ע בבית-ספר תיכון בתל-אביב, הדריך בני נוער מחוץ-לארץ והשתתף בפעולות הדרכה באכסניית הנוער בקרית-ענבים. בערב ראש השנה תשל"ד נתמנה להיות מנהל אכסניית כרי-דשא שלחוף הכנרת. חניכיו העריצוהו בזכות קסמו הרב ואישיותו הקורנת חביבות וטוב-לבו. לביתו הגיעו מכתבים רבים מבני נוער שהיו חניכיו, ובהם דברי הערכה על פועלו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים עשה באכסניית הנוער כרי-דשא. הוא מיהר להצטרף ליחידתו, שהשתתפה בקרבות הבלימה וההבקעה מול האויב המצרי בסיני. ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973), נהרג בקרבות לכיבוש העיר סואץ שממערב לתעלה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בנתניה. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. דברים על דמותו פורסמו בספר, שהוציאה לאור האוניברסיטה העברית בירושלים לזכר מוריה ותלמידיה שנפלו במלחמת יום-הכיפורים.
