אדטו, שלמה

בן מזל ויהודה, נולד בעיר אדירנה (אדריאנופול) שבתורכיה האירופית. הוא לא ראה טעם בהמשכת חיים גלותיים של ניוון ובקש מההורים שירשו לו לעלות ארצה. כשגבר הלחץ על יהודי תורכיה פגה התנגדות הוריו והם התירו לו לעלות, בקוותם שסופו לחזור אליהם. שלמה הצטרף לשיירה של "עליית-הנוער" ובראשית 1943 הגיע לארץ ברכבת דרך אנטליה וסוריה. שלמה הצטרף ל"הכשרת הנוער" בגבעת השלושה, הסתגל לעבודה והשתדל להיות כאחד מבני הנוער הארצישראלי. הוא היה מהיוזמים להצטרפות חבריו להכשרה מגויסת של "המחנות העולים" במעוז, שם עבד בענף הדיג ונטה שכם לכל התלאות והמבחנים באימונים ובמסעות, הצטיין באומץ-לבו בהתנגשויות עם הערבים והשתתף בעליית-הכיבוש ליחיעם. עם תום תקופת ההכשרה הצטרף לקיבוץ בית הערבה, הסתגל במהרה לקשיי העבודה ודבק בה. הוא נתחבב על חבריו בהכשרה ובקיבוץ. את הגעגועים להוריו כבש בלבו, בתקווה שסוף-סוף יבואו גם הם ארצה. הם אכן באו בזרם העלייה מתורכיה למדינת-ישראל, אך הוא לא זכה לראותם. יומיים אחרי קום המדינה, כשהיה הכרח למסור את המקום ללגיון הערבי, התנדב להשתתף בהטלת חומרי-נפץ לתוך הירדן, לבל יפלו בידי האויב. בפעולה זו נפצע קשה בהתפוצצות בערב ה17.5.1948-. למחרת הוטס לתל-אביב ונפטר מפצעיו ביום י"ב באייר תש"ח (21.5.1948) הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. זכרו הועלה בספר "חבל סדום – ציון לנעדרים".