אגסי, אריה

בן אלימלך וחנה. נולד ביום כ"א בניסן תש"ז (11.4.1947) בקיבוץ גבת. בגבת התחיל ללמוד לימודים יסודיים – אך כתום שנה עקרו הוריו ליפעת ושם, בבית הספר היסודי והתיכון האזורי, סיים את י"ב שנות לימודיו. מילדות היה שקט מטבעו ולא התבלט בין חבריו, אף על פי שהיה מחונן בתכונות שהבדילוהו מהם. קשור היה להוריו ונהג בהם כבוד. הוא הצטיין בדבקותו בקיבוץ. במכתב שכתב לחברתו סיפר, כי ביום חופשה אחד "קפץ" הביתה לשאוף קצת אויר ומביקור חטוף זה אסף כוח לשבוע שבא לאחריו; עד כדי כך אהב את הבית. עם סיום לימודיו יצא להדרכה בקן "הנוער העובד", במסגרת שנת השירות השלישית. הוא הדריך עשרות חניכים, אשר מהם הלכו לגרופית ומהם מהווים גרעין הכשרה המיועד להשלים את משמר דוד. בנובמבר 1966 גויס לצה"ל והתנדב לשירות בחיל הצנחנים. לאחר שנה בערך נשלח לקורס מ"כים ולאחר מכן פעל יחד עם יחידתו בפעולות שונות: במלחמת ששת הימים, במבצע כאראמה, במארבים ובמרדפים שונים, בתפקיד סמל מחלקה. בימי חופשותיו היה בא הביתה ליפעת ויוצא לעבודה במטע, כפי שהסכין לעשות עוד מימי ילדותו. ביום כ"ה בסיון תשכ"ט (11.6.1969), נפל בעת מרדף אחר חוליית מחבלים בבקעת הירדן. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות ביפעת. הסמג"ד שלו אמר על קברו דברים אלה: "הגעת ליחידה מפוארת ואחרי תקופת אימונים קצרה הצבנו אותך לתפקיד מפקד כיתה. אני זוכר את התלבטויותיך עם קבלת התפקיד. אני יכול לומר לך עכשיו, שכל אשר עשית נעשה על הצד הטוב ביותר. הגעת עם חייליך להישגים מרשימים. גילית הבנה לנפש חייליך ותושיה. בהיתקלויות שמרת על קור רוח ולימדת את כולנו מהי שליטה עצמית ודבקות במשימה. בכל מגעיך ומעשיך שמרת על רוח טובה, עם בת צחוק על השפתיים. במירדף האחרון היית בכוח החוד. כשדאי מעולה הצלחת להבחין באויב למרות קשיי השטח, נתת פקודת התראה ועל ידי כך חסכת נפגעים. אבל את עצמך לא הצלת". הוא נפרד ממנו בשם מפקד היחידה וחייליה "ביגון ובגאון". לאחר נופלו הוציאו חבריו לזכרו חוברת הנושאת את השם "אריה".