אגמון, אורי

אורי, בן נעמי ודניאל (דני), נולד ביום י"ד באייר תשי"ג (28.4.1953) בקיבוץ עין-חרוד. הוא למד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון בקיבוצו והצטיין בלימודיו. הוא היה אוהב-ספר והרבה לקרוא והיה ער ומתעניין במתרחש סביבו. מלבד הלימודים והקריאה, אהב לטייל ומדי שבת היה יוצא לטיול ברגל בסביבת הקיבוץ. ברבות הימים הצטרף לחוג לידיעת הארץ ושם רכש לו ידידים רבים מבני המשקים, שאף הם היו "משוגעים" לטיולים. הוא היה סקרן ותאב-דעת והיו לו תחביבים רבים, שעסק בהם בעצמו ובחוג המשפחה המצומצם. חבריו מספרים כי חדרו היה דומה למוזיאון קטן המורכב מפינות שונות, שכל אחת הוקדשה לנושא שונה. היו שם אוספי בולים, מטבעות עתיקות, מחזיקי מפתחות, אבנים ומאובנים, צדפים ו"קוצים". ברבות הימים טיפח אהבה מיוחדת לצילום והיה מצלם ומפתח בעצמו את תצלומיו מנופיה ומראותיה של הארץ. הוא היה עלם חביב, חבר טוב ומסור, ואהוב על כל מי שהכירו. הוא אהב יופי וצבעוניות, ובתום הלימודים בבית-הספר התיכון, יצא לשנת שירות מוקדמת בבית גוברין ועסק שם בגינון ובטיפוח ירק וגינות נוי. אורי גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1972 והוצב לחיל המודיעין. לאחר הטירונות השתלם בקורסים מקצועיים במסגרת החיל ונשלח לשרת באחת מיחידות החיל בדרום. הוא מילא את תפקידו הצבאי באותן מסירות ושקדנות, שייחדו אותו כתלמיד וזכה להערכת חבריו ומפקדיו. בפרוץ מלחמת יום הכיפורים לחם עם אנשי יחידתו בגזרה הצפונית בסיני. תוך נסיגה ממעוז "מילנו", מול קנטרה, ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), נפגע אורי ונהרג בקרב נגד מארב של חיילים מצרים. זמן רב נחשב כנעדר ורק כעבור חצי שנה נמסרה למשפחתו הודעה על מציאת גופתו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ עין-חרוד. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה תמונות שצילם; כן הוצאה לאור חוברת לזכר בני קיבוצו, אשר נפלו במלחמת יום-הכיפורים, ובה דברי חברים על דמותו.