אגין, שמואל (“מולה”)

בן יחיאל ושרה. חברי קבוצת דגניה ב'. נולד ביום י"א בכסלו תרפ"ח (5.12.1927) בקבוצה. את לימודיו בבית הספר היסודי סיים בדגניה א' ואת לימודיו התיכוניים בבית ירח במגמה החקלאית. בקיבוץ עבד במטעים. בשנת 1944 היה חבר גדנ"ע ועבר כמה קורסים של מפקדים עוד לפני פרוץ מלחמת הקוממיות. אז השתתף במשמר עמק הירדן, ולאחר מכן, כשגויס לצה"ל בפברואר 1948, השתתף גם במלחמה עצמה. אל קיבוץ שובל הגיע עם משפחתו לאחר קרע אידיאולוגי בינו לבין הקבוצה אשר בה נולד ומרצונו לחיות בסביבה הקרובה לדעותיו עבר לשם. יחסיו עם ביתו נשארו עמוקים ושרשיים. אהב מוסיקה ונטה לפוליטיקה. היה נוסע על פני הארץ להרצות ולהשתתף בויכוחים. היה חבר הוועד הפועל של הקיבוץ הארצי וחבר מחלקת הבטחון שבו. אישיותו אמרה טוב לב ופשטות והאדם שבו התבלט תמיד בשפע אהבה מצדו לאנושיות כולה. היתה בו קיצוניות ללא פשרה אשר שורשה היה נעוץ בכנות וביושר. הוא אהב שלום ושנא מלחמה ואימרה שגורה היתה בפיו תמיד: "אלה האומרים שמחיר השלום הוא גבוה מדי יזכרו נא את מחיר המלחמה". אך את ההכרח לא גינה ויצא לתת את ידו כמפקד מתוך אבהות ואחווה לכל פקודיו וחייליו. היה קצין אחראי ובעל מוסריות גבוהה וניחן בכושר מנהיגות מעולה. במלחמת ששת הימים, בקרב במבואות עזה, ביום כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), הוביל את פלוגתו בתקיפות ובמהירות וביצע את משימתו כקצין אחראי ובעל כושר הדרכה מעולה; אך ביום הששי לקרבות, הוא ב' בסיון תשכ"ז (10.6.1967) נפל בסיור ברפיח בשעה שנפגע ממוקש. הניח אשה ושלושה ילדים. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בשובל. ב"שלושים" לנפלו הוציא קיבוצו עלון מיוחד לזכרו. גם ב"כנרות" (דו ירחון של המועצה האיזורית עמק הירדן) הוקדש עמוד לזכרו ולדמותו. בין חללי הקיבוץ הארצי במלחמת ששת הימים 53") מהם") הונצח שמואל בהבאת ביוגרפיה עליו. בקובץ "בדרכם" לזכר חברי האיחוד שנפלו במערכה הובא מעזבונו. מעזבונו נתפרסם גם ב"גוילי אש", כרך ד' הוא ילקוט עזבונותיהם של נופלי צה"ל. ספר מיוחד שהוצא על ידי הקיבוץ נושא את שמו. בראשית שנת 1971 נוסדה קרן לעידוד פרסומים של עבודת מחקר על הנושא "השלום ואחוות העמים" – והקרן נקראת על שמו.