אגבריה, מוסא

בן מרים ומוחמד. מוסא מוחמד חסן נולד ב-8.6.1944 בכפר אום אל פחם, בשכונת אגבריה אלקינא. גדל במשפחה דתית ולו שלושה אחים ואחות. החיים שלהם היו שקטים ופשוטים, מספרים בני המשפחה, האב כל היום במסגד והאם עושה את כל צרכי הבית בידיה: כביסה, ניקיון ובישולים. הבית היה חדר ושירותים ומסביבו גינה עם כל סוגי העצים: שזיף, אגס, תפוח, לימון, מנדרינה, תפוז ורימון. מול הבית היה עץ שזיפים גדול מאוד שעשה כל הזמן צל. מוסא היה יושב מתחת לעץ ומשחק עם הילדים בשכונה דומינו או משחקי אבנים. מוסא הלך לבית הספר בכפר ולמד בו שמונה שנים. לאחר הלימודים עבד שנתיים במאפיה ואחר כך הכיר את ג'אמל, בעל מסעדה ערירי (מסעדת גמליאל בכרם התימנים), שהעסיק אותו וגידל אותו כבן. ב-8.6.1968 התחתן מוסא עם לוטפיה, אותה הכיר בחתונה בשכונה כשהייתה בת שבע-עשרה ואז התאהב בה. נולדו להם שישה ילדים: עאדל ב-1970, עפיפה ב-1972, עדנאן ב-1973, עפת ב-1974, עפאף ב-1976 וב-1978 עמראן, שהיה יד ימינו של מוסא במטבח. מוסא התגייס למשטרה ב-1972. הוא עבד בבית חורון, ובשבת עבד כשומר במשחקי כדורגל באום אל פחם. את כל זמנו הקדיש למען אחרים. כך למשל מי שהייתה לו בדיקה רפואית – הוא לקח אותו, מי שנצרך לתרופה – היה מביא לו, ואפילו מירושלים. היה לו לב גדול וחם, ואף שסבל מבעיות שונות היה ביחסים טובים מאוד עם כל העולם. אין אדם ששנא אותו או שאמר עליו משהו רע. מוסא, מסכימים הכול, אהב את כל האנשים ללא הבדל בין קטן או גדול, עני או עשיר, יהודי או ערבי, מוסלמי או דרוזי. ב-1990 נכווה עאדל, בנו של מוסא, במהלך עבודתו והיה מאושפז חודשים. הדבר ציער מאוד את מוסא והוא קיבל התקף לב. ב-1991 קיבל התקף נוסף כשאביו נפל והפך למשותק. מוסא לקח את האב הביתה ושירת אותו עד מותו (27.5.1994). באותה שנה טבעה בתו של מוסא, עפיפה, בים המלח לאחר שבלעה הרבה מים וה ייתה במצב קשה. ביום 6.10.1994 הלך מוסא לקופת חולים לעשות בדיקות דם, ובדרכו משם לעבודה עבר דרך הבית לשתות תה. זמן קצר אחר כך, בהיותו באוטובוס, הרגיש מוסא רע וביקש מהנהג שייקח אותו לבית החולים הדסה. בזמן שנבדק בבית החולים הוא קיבל התקף נוסף ונפטר. רב-סמל מתקדם מוסא היה בן חמישים בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין באום אל פחם.