אגבס, עובדיה

עובדיה, בן שושנה וסעיד ז"ל, נולד ביום כ"א בניסן תש"ט (20.4.1949) בתימן, ועלה ארצה עם משפחתו באותה שנה. הוא למד בבית-הספר הממלכתי-דתי "יבנה" ברעננה וסיים את לימודיו בישיבת "בני עקיבא" שם. עובדיה היה תלמיד שקדן וחרוץ, עירני ונבון, אהוב על מוריו ועל חבריו. כתב-ידו היה יפה ונקי להפליא ומחברותיו היו נקיות ומסודרות. הוא התברך בקול ערב ועמוק והיה הקריין של הכיתה. במיוחד הפליא את אוזן שומעיו בעת קריאת התורה בנוסח התימני המסורתי. הוא ניחן בחשיבה מתמטית והצטיין במקצועות הריאליים, ויחד עם זאת היה בקי ומצוי בעולם מחשבת ישראל. הוא הקדיש את זמנו הפנוי לשקידה על תלמודו ולקריאת ספרים, וכן לציור ולהתקנת חפצים שונים לצורכי הבית. עובדיה היה צנוע וטוב-לב, אהב לעזור לזולת והיה מקובל בין חבריו כאיש-הפשרה, שנקרא להשכין שלום ביניהם כל אימת שלא הגיעו לעמק השווה בעניין מסוים. מוריו העידו עליו, כי השקפת עולמו ותפישת-החיים שלו היו מבוססות היטב, שקולות ורציניות ועם זה חדורות רוח טובה, הומור וקלילות. השלמות הפנימית שלו ניכרה באורח טבעי גם בהשקפתו ובאורח-חייו הדתי. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו ודואג למשפחתו ברוכת-הילדים, עוזר לאחיו ולאחיותיו. עובדיה גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1967 והוצב לחיל-השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מקצועות טנק "פאטון" התמנה לנהג ואחר-כך לתותחן בטנק. הוא היה תותחן מעולה, אחראי ומסור לתפקידו. אחרי שהשתחרר מהשירות הסדיר, היה נקרא לתקופות של שירות מילואים. לאחר השחרור למד במכינה של הטכניון בחיפה ואחרי שסיים אותה בהצלחה החל בלימודי הנדסת-חשמל באוניברסיטת "בן-גוריון" בנגב – אך מלחמת יום-הכיפורים קטעה את לימודיו. כשפרצה המלחמה, נקרא עובדיה ליחידתו בסיני. הוא השתתף בקרבות-הבלימה הקשים וביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973) נפגע הטנק בו לחם בקרב בסיני. תחילה לא נמצאה גופתו והוא הוכרז כנעדר ואחר-כך כנעלם. לאחר שאותרה הגופה וזוהתה כעבור חודשים רבים, הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברעננה. השאיר אחריו אם, חמישה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.