אברה, מלקמו (מלקה,אבי)

בן ינינש ובריהון. נולד ביום כ"ז בטבת תשל"ג (1.1.1973) באתיופיה. מלקמו היה הבכור בין שבעה ילדים שנולדו להוריו, בנישואיהם השניים; היו לו עוד שלושה אחים ואחות, מן הנישואים הקודמים של הוריו. יחד, משפחה גדולה, שעלתה ארצה בשנת 1990, ב"מבצע שלמה", ונקלטה במרכז קליטה באשדוד. אביו היה מבוגר ואמו חולנית, והם התקשו בניהול משק הבית ובפרנסת המשפחה. מלקמו, כבן בכור, לקח על עצמו את הדאגה למשק הבית ומאוחר יותר, גם סייע בפרנסת המשפחה. בפברואר 1991, זמן קצר לאחר עלייתו, נשלח מלקמו לפנימייה לנוער דתי, "נווה עמיאל", בה מצא מסגרת טיפולית ולימודית. הוא שובץ בקבוצת תלמידים מצומצמת ולמד באופן יחידני עברית וחשבון. היה תלמיד שקט, חרוץ וממושמע, השתלב יפה בחברה בה התחנך ושאף להצליח בה. לאחר כשנה שב לדירת הוריו במרכז הקליטה באשדוד והתקבל כתלמיד בבית-הספר "עמל", במכינה לקבוצת גברים מן העדה האתיופית. במסגרת זו למד כשבעה חודשים, עברית, חשבון, נגרות ומסגרות. בנובמבר 1992 התגייס מלקמו לצה"ל. מאושר היה כשהופיע במדי צבא לפני חבריו באשדוד. הוא עבר אימוני טירונות בסיסיים ונשלח לשרת כטבח בבסיס צבאי באילת. עקב המצב הכלכלי הקשה של הוריו הותר לו לשרת לסירוגין – שבועיים בצה"ל ושבועיים לעבוד כפועל בניין באשדוד. משכורתו תמכה בכלכלת בני משפחתו. מלקמו היה חייל טוב, בחור מקסים, מופנם וביישן, שהרבה לעזור לאחרים. חבריו בצבא אהבו אותו, את צניעותו ואת השקט שלו, הם כינוהו בחיבה "אבי", והשתדלו להקל עליו בימי שירותו בבסיס הצבאי. ביום ה' בסיוון תשנ"ד (15.5.1994) נפל מלקמו, בעת שירותו. בן עשרים ואחת היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין באשדוד. השאיר אחריו הורים ואחד עשר אחים ואחיות. במכתב תנחומים למשפחתו, כתב הרמטכ"ל אהוד ברק: "מלקמו היה טבח ביחידת הניסויים של חיל החימוש, הוא תואר על ידי מפקדיו כחייל טוב, חייכן וממושמע, אשר ביצע את המוטל עליו לשביעות רצון מפקדיו". מפקד יחידתו כתב למשפחתו במכתב תנחומים: "מיום הגעתו ליחידה השתלב והיה חייל אהוד. עשינו הכל על מנת שקליטתו ושירותו יהיו טובים ונעימים. לשם כך גם קבענו לו חונך, שאימץ אותו, הדריך אותו והיה לו כאב. מלקמו גילה חריצות, מסירות ואיכפתיות, והיה חבר לכולם".