אברהמי, שמואל (“שמוליק”)
בן חיים ורחל. נולד ביום י"ד בתמוז תש"ז (2.7.1947) ברחובות. למד בבית-הספר היסודי על שם הנרייטה סולד ("הדרום") שבירושלים, המשיך ללמוד בבית-החינוך התיכון בירושלים בכיתות ט' ו-י' ולאחר מכן עבר לכיתות י"א ו-י"ב בקיבוץ מזרע. השתייך לתנועת "השומר הצעיר" והיה מדריך נוער מטעמה בגבעת המורה. כן היה חבר ומדריך באגודה להגנת הטבע. בשעות הפנאי הרבה לקרוא, אהב לצאת לטיולים ולסייר בארץ, ונפשו ספגה את נופיה. שמואל אהב את החיים ויותר מכל את החיים בארץ הזאת. חברו-לנשק ציין, כתום שנה לנופלו: "לעולם לא אשכח את מבט עיניך בשמים זרועי הכוכבים, כאשר ביטאת את ההרגשה שלך אז: 'איזה שמים גדולים ונפלאים יש לנו'". לצה"ל גויס באמצע אוגוסט 1966 ובהיותו חייל מצטיין ולאחר מכן אף מפקד מעולה, היה אהוב על פקודיו ועל מפקדיו כאחד ועלה בסולם הדרגות עד שהגיע לדרגת סגן. לאחר שחרורו משירות סדיר, היה יוצא בקביעות לשירות מילואים. ביום י"ח באדר א' תש"ל (24.2.1970), נפל בקרב באיזור תעלת סואץ. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות שבהר הרצל בירושלים. מחנכו בביה"ס היסודי כתב לאמו מכתב תנחומים, ובו ציין כמה מקווי אופיו: "הוא היה צנוע מטבעו, שלא רדף פרסומת ותהילה ולא אהב להבליט עצמו בחברה. שמוליק היה מאלה המצטדדים בפינתם ומוצאים את עולמם בארבע אמות שלהם". עוד קו אחד הוא מציין בשמואל – את דבקותו בדרכו, במחשבותיו ובדיעותיו: "שמואל לא היה דומה לקנה, שבגמישותו ניתן להטותו לכל כיוון, עם כל רוח מצויה. הוא היה דומה לגזע, שקשיותו ושרשיותו עושות אותו איתן. הוא היה נאבק ונלחם בתוקף על דיעותיו, על דרכו ועל אמיתו". בסיום דבריו אמר המחנך, כי שמואל לא יכול היה לעבור בשתיקה על כל מה שנראה לו כחריגה מהגינות ומיושר. חברי קבוצת ניצנים וקיבוץ מזרע הוציא לזכרו חוברת, הנושאת את השם "שמוליק".
