אברהמי (רמי), רחמים

רחמים (רמי), בן בתיה וגבריאל, נולד ביום י"ז בתשרי תש"י (10.10.1949) בסננדג' שבאירן, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1951. הוא למד בבית-הספר היסודי ע"ש רמז בראשון-לציון ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון החקלאי בנחלת-יהודה. מחנכו בכיתה מעיד עליו שהיה תלמיד מצטיין, נקי מאוד ומאורגן להפליא. היה בו שקט פנימי, רגיעה נפשית והיה מצוין בנימוסיו ובכנותו. הוא היה חבר בגרעין "רבדים", שהיה גרעין השלמה לקיבוץ צרעה. לאחר שעשה במחנה עבודה בקיבוץ, החליט להצטרף למשק ולבנות בו את ביתו. חבר-המשק שהדריכו מספר עליו, שהייתה לו אוזן כרויה לכל אדם והוא היה מוכן לסייע, סיוע חומרי או רוחני לכל מי שפנה אליו. הייתה לו גישה רצינית לכל בעיה שנתקל בה ויחס של כבוד לכל הסובב אותו. בבית הוריו המסורתי חונך לאהבת האדם. הוא היה חובב פרחים והתמסר לגידולם ולטיפוחם. רחמים גויס לצה"ל בסוף יולי 1967 והוצב לחיל-הרפואה. לאחר הטירונות השתלם בקורס לצניחה, בקורס מ"כים-חי"ר ובקורס לחובשים קרביים. בימי מלחמת ההתשה היה מוצב בסיני ונודע שם במסירותו הרבה בטיפול בחבריו שנפצעו. הוא השתדל שלא להדאיג את הוריו, הקפיד לכתוב הביתה והרבה לשהות בחופשותיו אצל הוריו ולטפח את הגינה שליד ביתם. לאחר השחרור מצה"ל, הקים את ביתו בקיבוץ, וגינתו הייתה לשם דבר ביופיה. הוא אהב לקרוא, בעיקר ספרות יפה, רוסית-קלאסית (את כתבי טולסטוי ודוסטויבסקי). הוא היה חובב ספורט והתאמן בקארטה. את זמנו הפנוי הקדיש לחוג לדרמה ולמלאכת-יד. רמי היה טוב לב, ישר וכן, ורגיש מאוד למעשי עוולה וחוסר צדק. היה לו חוש הומור ועל שפתיו הייתה תמיד בת-צחוק נעימה ושובבנית. הוא היה דקדקן מאוד בהופעתו ובלבושו. הוא נודע במשק באהבתו לילדים והרבה לשחק אתם. במלחמת יום-הכיפורים השתתף רמי בלחימה בסיני ושירת כחובש פלוגתי בגדוד צנחנים. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973) בשעה שנע עם פלוגתו בציר "עכביש" בגזרה המרכזית בסיני, הופגזה שיירת הגדוד. רחמים נפגע מרסיס פגז בכתפו השמאלית ומת מפצעיו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בראשון-לציון. השאיר אחריו אישה ובן, אב אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. מפקדו סיפר עליו, שהיה חובש מצטיין, חייל אמיץ ומסור וחבר למופת לכל אנשי יחידתו. קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו, שירי זכרונות משל אשתו, תצלומים ומכתבים.