אברהמי, איתן
בן יונה ובן-ציון, נולד בפתח-תקוה ביום י"א באייר תשכ"ה (13.5.1965). בהגיעו לגיל 12, עלה איתן יחד עם כל משפחתו לקצרין אשר ברמת הגולן. משפחת אברהמי נמנית עם קומץ מייסדי בירת הגולן. הוריו מספרים, כי למעשה היה זה איתן, אשר שכנע והביא להכרעה הסופית לעלות לגולן. איתן היה גאה על הישגו זה במשך כל שנות חייו הקצרות. הוא אהב את הגולן בכל ליבו, טייל בו לאורכו ולרוחבו וידע את כל פינות החמד שלו ואת צפונותיו. בקצרין של ראשית הדרך, השתייך איתן לשכבת הילדים הבוגרת, ולמד שנה בבית-הספר האזורי שבכפר בלום. שנה לאחר מכן הוא היה בין בוגרי המחזור הראשון של בבית-הספר העממי "גמלא" שבקצרין. בהמשך ביקש איתן לשלב לימודים עם עבודת שדה, למד ארבע שנים בבית-הספר החקלאי שבפרדס-חנה וסיימו. חבריו לכיתה, זוכרים אותו כנער עדין נפש, המחייך תמיד ומקבל הכול ברוח טובה. איתן היה "נשמה טובה". הוא היה חבר בגרעין מהפנימיה החקלאית בשדה בוקר. כשסיים את לימודיו בכתה י"א נסע עם אחותו לטיול בארה"ב. כשהתגייס לצה"ל, ביקש איתן ואף הצליח להתקבל ליחידת עילית מובחרת. במהלך הגיבוש המוקדם חש, שלא בצדק, כי אין הוא מצליח. איתן נטש ביוזמתו את מסע הגיבוש והתנדב ל"גולני". כשהצטרף לחטיבה, דרש איתן בתוקף להצטרף לאחת מיחידותיה המובחרות. בקשתו נענתה בחיוב. איתן ענה על כל הדרישות המוקדמות, מעל ומעבר. הוא הגיע לדרגת סמל בפלוגת חיל ההנדסה של "גולני". במסגרת שירותו הצבאי, עבר בהצטיינות את כל ימי המבחן הקשים של מלחמת שלום הגליל. איתן הצליח להעלים מהוריו את אופי הפעילות הקשה והמפרכת, שביצע יחד עם חבריו. על טיבן של המשימות הנכבדות אשר הוטלו על איתן, למדה המשפחה רק לאחר נפילתו. איתן היה צלף מצטיין ב"גולני", ויחד עם שאר צלפי החטיבה זכה בפרסים בתחרויות כלל חטיבתיות. הוא שקל להצטרף לקורס קצינים. איתן נפל בקרב בלבנון ביום כ"ג בכסלו תשמ"ה (16.12.1984), בעת היתקלות עם מחבלים. הסיור שהשתתף בו ואשר אליו הצטרף באותו בוקר, לאחר שחזר מחופשה קצרה, זיהה חוליית מחבלים באזור הכפר א-נמרייה, צפונית מערבית לנבטיה. מיד כשהתחילו חילופי היריות נפגע איתן פצעי מוות. הוא היה בן 19 ושבעה חודשים במותו. הוא הניח אחריו הורים, אחות ואח. איתן הובא למנוחות בבית-העלמין שבקריית שאול, בסמוך לקבר דודו שמואל, איש לח"י, אשר נפל במלחמה על תקומת עם ישראל. בלוויתו של איתן השתתפו רבים, אשר באו מכל קצות הארץ
