אברהמי, אורנה

בת שושנה ויום טוב, נולדה ביום י"ג בסיוון תשכ"ד (24.5.1964) בקריית גת. את לימודיה התחילה בקריית גת בבית-הספר היסודי על-שם "בן צבי". בהיותה בת 11 שנים עברה עם משפחתה לגור בימית. אורנה אהבה מאוד את החיים בימית, אבל כדי להמשיך בלימודיה נאלצה לעבור לבית-הספר התיכון "אשל הנשיא", שליד באר-שבע. משפחתה של אורנה נשארה בימית עם אחרוני המפונים, ולאורנה לא הורשה לגשת אל ביתה ולראות את הוריה. היא עמדה במשך שעות ארוכות ליד המחסומים ובכתה, עד שאחד החיילים נעתר לבקשתה והרשה לה לעבור עם ליווי ולהגיע לביתה. כשראתה אורנה את הוריה בשברונם ביטאה את כאבה בשירים שכתבה. אחד מהם נושא את השם "לימית שלי, באהבה". בסוף יולי 1982 התגייסה אורנה לצה"ל, והודות לכישוריה ולאישיותה נבחרה לשרת בחולייה הפסיכוטכנית בלשכת הגיוס. במשך תקופת שירותה הקצרה, כשבעה חודשים, גילתה מסירות רבה לעבודתה. היא הייתה חברותית ומתחשבת בזולתה, ומוכנה בכל עת לתרום למען החברה. משהופיעו סימני המחלה הראשונים, לא יכלו גם הרופאים המנוסים לפרשם. אורנה סבלה כאבי תופת. כשחלה הידרדרות במצבה נעשה לה מיפוי מוח והתגלה גידול. היא אושפזה ונותחה כדי להסיר את הגידול. להפתעת כולם הייתה ההתאוששות מופלאה. הרופאים ציינו במיוחד את רוח הלחימה שגילתה, והיו מלאי תקווה. אך לא לזמן רב… לאחר ימים ספורים חלה הרעה במצבה של אורנה והיה צורך בניתוח שני. בניתוח זה נפגע המוח, וביום ד' באב תשמ"ג (14.7.1983) נפטרה אורנה בעת שירותה. היא הובאה למנוחת עולמים בבית-העלמין בבאר-שבע. היא השאירה אחריה הורים, שלוש אחיות ואח. לאחר מותה נמצאו במגרותיה תקליטים של מוסיקה קלסית שאהבה לשמוע, פרקי יומן ומחברת מסודרת, ובה 60 שירים מנוקדים. אורנה כתבה שירים מאז הייתה בת 15 ואולי עוד לפני כן. כשנה לאחר מותה יצא לאור ספר שירים הדור, שהכיל את כל שיריה. חבריה ומשפחתה הוציאו לאור חוברת לזכרה. בפתח החוברת הודפס שיר, שכתבה אורנה בהיותה בת 16 שנים: "ה' קוטף נשמות/ שמוצאות חן בעיניו/ ומביאן לארמונו/ ואני תאבה/ להיות/ אחת מהן"