אברהמי, אהרן (נלסון)

בן עליזה ושמואל, נולד ביום ח' באייר תרפ"ו (22.4.1926) בתל- אביב וסיים בהצטיינות את בית-הספר "כל ישראל חברים". מילדותו שאף להיות ימאי, ובהגיעו למצוות הצטרף לגדנ"ע ולסניף הימי של "הפועל". בהיותו בן 16 וחצי, בתקופת מלחמת-העולם השנייה, התגייס לשירות הצי המלכותי הבריטי, בסברו שעל-ידי כך יסלול לעצמו דרך להשתלמות בבית-הספר הימי לקצינים באנגליה. אך תוחלתו זו נכזבה, לאחר שנאמר לו בגלוי שיהודים ארצישראלים אינם מתקבלים לבית-הספר לקצינים. כנער עברי גאה נפגע מן היחס הזה, עזב את הצי והצטרף לשורות הפלמ"ח, להכשרה המגויסת של תנועת "הצופים". בגמר שנת השירות עלתה קבוצת ההכשרה להתיישבות לחצרים שבנגב. עבר קורסים שונים, ביניהם למדריכי-חבלה ולמפקדי מחלקות. בדצמבר 1947 נשלח למטה הפלמ"ח בעין חרוד וכעבור חודש – לקבוצת חניתה, להדרכת הנוער במקום. באותם הימים היה הגליל המערבי נתון במצור ואהרן השתתף בפעולות שונות, ביניהן פיצוץ הגשר של מסילת-הברזל ליד ראש הנקרה. אביו מספר כי לבדו יצא מחניתה, עבר באזור של כפרים ערביים, עד שהגיע לחוף הים. משם שחה מתחת לפני המים עד לגשר, אך בראותו שהוא שמור היטב על-ידי כוחות לבנוניים, חזר, נעל מגפי-גומי וכך התגנב אל המקום, סייר את הסביבה וחזר לחניתה לשם תכנון פעולת הפיצוץ. לאחר יומיים ירד שוב, עם שני חניכיו, וביצע את המשימה. כשנתקבלה בשורת-איוב על האסון שפקד את שיירת יחיעם, הכין אהרן, שהאסון נגע ללבו, יחד עם מפקדים אחרים, פעולת-גמול. ביום כ"ג באדר ב' תש"ח (3.4.1948), בעת הנחת המוקש בשטח, אירעה תאונה, המוקש התפוצץ ואהרן קיפח את חייו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בנהריה. אביו מספר כי עם נפילתו של בן-עמי, מפקד הגדוד, הוצע לו תפקיד הפיקוד על הגדוד והאזור כולו, אך נפל לפני שהספיק לקבל עליו את התפקיד הזה. לזכרו הקדיש מאיר עטיה שיר: "עם האילן והדממה", שנתפרסם בעיתון "על המשמר".