אברהם, נחום (אורי)

בן מרים ומשה, נולד ביום ו' בחשוון תשכ"ג (3.11.1962) בקריית שמונה. הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "יצחק הנשיא" בקריית שמונה, ואחר-כך למד שנתיים חשמל בניין במרכז הנוער שבעיר מגוריו. לאחר מכן, עבר למפעל חונכות, עבד במוסך שבו ולמד בבית-הספר המקצועי "עמל" מכונאות רכב. נחום היה נער שמח ומלא חדוות חיים. על אף החיים בצל הסכנה המתמדת בעירו, הוא היה אופטימי ושלו, ונסך הרגשת ביטחון בלב כול. נחום היה חברותי מאוד ומוקף בחברים שאהבוהו, בזכות אופיו הטוב ומזגו הנוח ובזכות נכונותו לעזור תמיד לזולת. הוא אהב לשיר, ובכל הזדמנות נהג לשמח ולבדר את חבריו ואת בני משפחתו. כמו-כן, הוא היה חובב ספורט ובעתות הפנאי שלו נהג לשחק בכדורגל עם חבריו. בימי הקיץ נהג נחום לפקוד מדי שבת את הבריכה בחורשת טל, הסמוכה לעיר מגוריו. לאחר שהחליט ללמוד מכונאות רכב, נרתם נחום ללימודים ולעבודה המעשית במוסך והקדיש לכך את מיטב מרצו ואת כל זמנו. הממונים עליו במוסך היו מרוצים ממנו מאוד, שכן גילה אחריות רבה, יוזמה אישית וחשיבה עצמית. לפיכך רצו מנהלי המוסך שימשיך לעבוד אצלם אחרי שיסיים את שירותו הצבאי. נחום גויס לצה"ל בשלהי אוקטובר 1980. לאחר הטירונות נשלח לשרת בחיל-החימוש כמכונאי רכב. הוא לא מצא את מקומו ביחידה וביקש לעבור קורס נהגים. מבוקשו ניתן לו, והוא עבר קורס והיה לנהגו של קצין הממשל בצור. בתקופה זו של השירות בלבנון, הוא גילה אחריות רבה, רצון לתרום למאמץ המלחמתי והיה לדוגמה בהתנהגותו ובמסירותו. הוא השתדל שלא להדאיג את בני משפחתו והרבה לטלפן הביתה ולהודיע על שלומו, אך הקפיד שלא לספר בבית על קשיי החיים במקום שירותו. ביום כ"ה בחשוון תשמ"ג (11.11.1982) כתוצאה מהתפוצצות מיכל גז בבית הממשל הצבאי בצור, קרס הבנין וקבר תחתיו את יושביו. בין ההרוגים היה גם נחום. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין בקריית שמונה. הוא השאיר אחריו הורים, ארבעה אחים ושתי אחיות. להנצחת שמו תרמה משפחתו ספרייה תורנית לבית-הכנסת "עוד יוסף חי" בקריית שמונה