אברהם, אורלי

בת נורית (סעידה) וחוגי. נולדה ביום י"ב באלול תשכ"ה (5.9.1965) בפתח תקווה. היתה תינוקת שמנמונת, שאהבה לאכול ולזלול שוקולד. כשגדלה אורלי, נעשתה לילדה דקיקה ויפה. היא אהבה לעזור להוריה ולטפל באחיה הקטנים. את לימודיה החלה בבית-הספר היסודי 'עין גנים' והמשיכה אותם במגמת מטפלות בבית-הספר התיכון 'תימון' בפתח תקווה. מטבעה אהבה אורלי ילדים ונתנה יד חמה ואוהבת גם למבוגרים. בחורה יפהפיה היתה, מאופרת תמיד בקפידה ומטופחת. בתקופה זו החלו ניצני החיזורים ואהבות ראשונות. היא השתייכה לתנועת הנוער העובד. למרות עדינותה אהבה להשתולל, לרקוד ולטייל. אורלי אהבה לקרוא ספרים ואת עבודתה בגן הילדים, והתמידה בביקוריה בבית-החולים אלי"ן שבו היה מאושפז אחיה מנשה, אשר חלה בניוון שרירים. במחלקה זו נהגה לשבת, לקרוא ולספר לילדים החולים. סוגי ספורט שונים היו חביבים עליה וכן חיות-בית למיניהן. היא השתייכה לגרעין שהתלכד בנוער העובד וגויס למסגרת הנח"ל. בדצמבר 1983 גויסה אורלי לשירות חובה בצה"ל ואת שירותה הצבאי עשתה במסגרת גרעין הנח"ל בבקעה. המרחק מהבית היה מתיש והגעגועים לבני המשפחה ולהורים היו רבים. לא אחת כמעט התייאשה, אבל המשיכה במסלול הרחוק. אהבתם של בני הגרעין עודדה אותה ונוצרה חממה ביתית. אורלי היתה המבשלת והאופה של הגרעין, ובכל אירוע פנו אליה בבקשה שתכין אחד ממאפיה. בחופשות היתה מבלה בבית משפחתה ומבקרת את אחיה החולה. את תקופת השל"ת עשתה בקבוץ נווה איתן, שם עבדה כמטפלת בתינוקות והוכיחה את ניסיונה הרב. חלומות רבים נרקמו בתקופה זו, חתונה, ילדים ויצירת בית חם ואוהב. ביום א' בחשוון תשמ"ו (16.10.1985) נפלה אורלי בעת שירותה. במסיבת חתונה שנערכה בקבוץ נווה איתן, אשר בה היתה פעילה בארגון ובמחול, נפלה לפתע ולבה נדם. היא הובאה למנוחות בבית-העלמין הצבאי סגולה בפתח תקווה. הותירה אחריה הורים, אחות – לילי ושני אחים – אורי ומנשה