אברהם, אהרון

בן מרים ואהרון. נולד ביום י"ח בשבט תשי"א (25.1.1951) בראשון לציון. כאן למד בבית-הספר היסודי 'ישורון'. הוא המשיך את לימודיו בישיבה התיכונית העיונית 'נוה הרצוג' בניר גלים. אחרי-כן עבד שנתיים במפעל לייצור אביזרי חשמל. אהרון גויס לצה"ל בנובמבר 1968 והוצב לרבנות הצבאית. לאחר הטירונות וקורס מוסמכים לכשרות, הוצב ליחידת גדנ"ע בתפקידי משגיח כשרות וספק מזון. לאחר שסיים את שירותו הסדיר עבד בתעשייה הצבאית. במרס 1975 התנדב אהרון לצבא הקבע והוצב לחיל-האוויר בתפקיד נהג משאית. במהלך השנים הוענקה לו דרגת רב-סמל מתקדם ומונה לתפקיד נהג מכלית תדלוק. להלן הערכות מפקדיו, המצויות בתיקו האישי: "נגד חרוץ ומסור, בעל מוטיבציה גבוהה לעבודה", "עושה רבות למען קידום המחלקה", "נבחר לחייל מצטיין גפי לתקופת פברואר 1987". בסיכומי ראיונות עימו נכתב: "רס"ר אהרון מילא את תפקידו היטב, מתוך אחריות רבה. מוטיבציה ושיתוף פעולה יוצא מן הכלל עם מפקדיו וחיילי היחידה וזכה להערכה רבה". כך מתארים אותו חבריו ליחידה: "אהרון היה בעצם האב של כולנו. הוא אהב לעזור לכל אחד. אהב את העבודה וכל משימה שהוטלה עליו בוצעה היטב וללא היסוס, ללא תלונות, תוך דייקנות ומסירות. בשעות המנוחה בין המשימות אהב במיוחד את שתיית הקפה המתובל בחוויאג', קפה תימני, ותמיד עם סיגריה". אהרון נשא לאישה את ברכה ובמרוצת השנים נולדו להם בתם, עידית, ושלושת בניהם, יהודה, שי ויניב. רעייתו מספרת כי "לאהרון היתה יכולת גבוהה של תקשורת בינאישית. תמיד הבהיר את עמדתו, גם כשהיתה ביקורתית, באופן ששמר על כבוד הזולת. משום כך כונה בשכונה ובבית-הכנסת 'איש השלום'". בתו עידית זוכרת במיוחד את רוחב לבו ונדיבותו. היא מוסיפה: "שיקול הדעת שלו ואחריותו מהווים בשבילי מודל שאיתו אפשר להתמודד ולגדול". בנו אודי מספר כי "בתגובותיו לאנשים היה משלב ענווה וחוש הומור". ואילו בנו שי זוכר את אביו כ"אדם סבלן, שממעט לכעוס ומגלה הרבה אורך-רוח לתעלולי ילדות שלי ושל אחי". ביום י"ז בחשוון תשנ"א (5.11.1990) נפל אהרון בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בראשון לציון. השאיר אחריו אישה, בת, שלושה בנים, אם, שני אחים – יפת ואברהם ואחות – שלומית. הוא קיבל תעודת הוקרה וכבוד על שירותו בקבע. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "אהרון שירת בצה"ל כעשרים-ושתיים שנה, ומתוכן כחמש-עשרה שנה בחיל-האוויר. אדם צנוע, נאמן, מקובל על הבריות. תמיד נכון לעת צרה ולעזרה לזולת. אברהם, איש יקר, תהא נשמתך צרורה בצרור החיים". אמו תרמה לזכרו ספרייה תורנית לבית-הכנסת בבני ברק. רעייתו תרמה לזכרו ספרייה תורנית לכולל יוצאי צבא בישיבת ההסדר בשכונת הפועל המזרחי בראשון לציון. ארגון הסטודנטים היהודיים ברומא נטע עץ לזכרו ביערות הקרן הקיימת לישראל.