בן בכור לז'קלין ונתן. נולד ביום ד' בניסן תש"ם (21.3.1980) בבית החולים "יוספטל" שבאילת. אח לתמיר וסידית. גדל והתחנך באילת: בגיל שנה הלך למעון "ויצו", משם עבר לגן טרום חובה "חבצלת", ועלה לגן חובה "אשלים". אסף היה ילד בוגר ואחראי הרבה מעבר לגילו עוד מימי ילדותו הראשוניים, כבר בגיל חמש סירב לקבל שירותי שמרטף ובחר להישאר לבד. בגרותו ואחריותו הסבו נחת וגאווה רבה להוריו. את לימודיו החל אסף בבית הספר היסודי "יעלים", המשיכם בחטיבת הביניים "אלון", וסיימם בבית הספר התיכון "גולדוואטר" עם תעודת בגרות למופת במקצועות המוגברים פיזיקה, כימיה, מתמטיקה ומחשבים. "נפש בריאה בגוף בריא" – אמרה זו שטבע הרמב"ם נדמה כי הלמה להפליא את דמותו של אסף: ילד ספורטיבי ונמרץ, רציני, נבון וסקרן, שביקש להתנסות ולטעום מהכול. סדר יומו היה גדוש, וכל רגע ורגע נוצל בקפידה: מבית הספר היה חוזר הביתה, ולאחר שעה כבר ממשיך הלאה, לפעילות הבאה. הוא השתתף בחוגי ספורט רבים: כילד התאמן בקרטה ולמד את אמנות הלחימה "טקוואנדו", ובהמשך רכש מיומנויות בגלישת רוח ועבר קורס חתירה בקיאק. גם ממגרשי הכדורגל והכדורסל לא נפקד מקומו, כמובן. אסף היה ילד עם חיוך תמידי על הפנים ומלא בשמחת חיים. לכל מקום אליו הגיע היה נכנס עם חיוך שובה לב ויוצא ממנו עם חיוך וכך נשארו גם הנוכחים באירוע. הפן האחר באישיותו של אסף היה זה של סקרנות אינטלקטואלית עצומה שהעידה על עולם פנימי עשיר. אסף אהב ללמוד ולרכוש ידע, ומשעה שלמד לקרוא "בלע" ספרים. אם לא היה במתנ"ס או במועדון השיט, קרוב לוודאי שאפשר היה למוצאו בספרייה העירונית – מכין שיעורים, מעיין בספרים או שקוע בקריאה. לכל אורך שנות לימודיו היה אסף תלמיד חרוץ, מצטיין ומודל לחיקוי – בחוכמתו, בידע הנרחב שהיה לו, ברצינות שבה התייחס ללימודים ובהישגיו המעולים. עם זאת, היה צנוע ולעולם לא התנשא ולא התפאר בהצלחותיו. מוריו מספרים כי נהג לעזור לתלמידים המתקשים בחומר הלימוד והיה מדרבן את כולם להקשיב בשיעור ולא להפריע, וחבריו מעידים כי אפשר היה לדבר איתו על כל נושא שבעולם, לקבל עצה טובה, ולדעת כי תמיד יהיה שם בשבילם אם יזדקקו לו. בהיותו דמות סמכותית ופופולרית זכה אסף להערכה רבה גם מצד הצוות החינוכי של בית הספר, ועל כן הוטלו עליו משימות שונות כארגון מסיבות ואירועים. אסף שהיה מחובר לארץ, שאהב לטייל בשביליה ולשהות בטבע, האמין בצורך להגן על המדינה וללחום למענה. ב-27.7.1998 התגייס לצה"ל, לחיל השריון, ובזכות נתוניו הגבוהים יועד לפלס"ר (פלוגת הסיור הרגלית) – חוד החנית של חטיבת השריון. לאחר שעבר את הגיבוש שובץ בפלס"ר 7 והחל את מסלול ההכשרה המפרך שכלל טירונות חי"ר, אימון מתקדם, לחימה ייעודית ולמידה יסודית של מקצועות הסיור. טקס ההשבעה המרגש ב"יד לשריון" שבלטרון, בתום מסע הכומתה בן שישים הקילומטר, היה אחד הימים המאושרים בחייו, וגאוות הוריו לא ידעה גבול. את שירותו עשה אסף במקומות שונים ברחבי הארץ – בעזה, בחברון, בג'נין, ברמת הגולן – בכל כמה חודשים הייתה עוברת הפלוגה למוצב אחר. אסף, אומרים מפקדיו, היה לוחם מצטיין שהפגין מוטיבציה גבוהה, אחריות ומקצוענות, מסירות לתפקידו ולחבריו. כאות הוקרה הוענקו לאסף תעודות הצטיינות מטעם פלוגת הסיור ואף מטעם החטיבה כולה. שאפתנותו של אסף הצעידה אותו קדימה הן במעשיו והן במחשבותיו לגבי העתיד. אסף תמיד דיבר על רצונו ללמוד משפט מקרקעין; עוד במהלך השירות, בתום ימי הפעילות הקשים, כשכל חבריו תשושים ועייפים והולכים לנוח, היה אסף פותח את ספרי ההכנה לבחינה הפסיכומטרית ולומד – ובהמשך אף ניגש לבחינה ועבר אותה בהצלחה רבה. בתום שלוש שנות שירות השתחרר אסף מצה"ל והחל את חייו החדשים כאזרח. הוא החליט לבלות באילת שנה נוספת, עבד ב"בנק לאומי" ולמד תיווך, ולאחר מכן עבר קורס ברמנים. הוא התחיל ללמוד מקרו כלכלה במכללה למינהל ובד בבד, עבד כברמן בחוף "וילג'?". בין לבין הספיק לעבור גם קורס צלילה, והגיע לדרגת שני כוכבים. בתל אביב, שאליה עבר בשנת 2002, עבד אסף, בילה ואהב. במשך כשמונה חודשים עבד בחברת "מוטורולה", שם הכיר את שירה, ואהבה גדולה ניצתה ביניהם. הכול נראה מבטיח: אסף נרשם ללימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, וכבר שילם את התשלום הראשון. "הוא רצה להיות עורך דין ולהתמחות בחוזים ובנדל"ן," סיפר אחיו תמיר. "זו הייתה האהבה שלו מקטנות." באביב 2003 קיבל אסף את צו המילואים הראשון שלו – תעסוקה מבצעית במחסום ארז שבצפון רצועת עזה. שירות מילואים זה אמור היה לסמל את סיומה של תקופה יפה, ואת פתיחתו של שלב חדש בחיים. בימים האחרונים שלפני היציאה למילואים בילה אסף באילת, עם בני משפחתו האהובים. בהגיע יום הגיוס ליווה אותו אביו לתחנת האוטובוס ונפרד ממנו. זו הייתה הפעם האחרונה שהתראו. במוצאי שבת, 7.6.2003, שוחח אסף עם הוריו בפעם האחרונה. לאביו סיפר כי הכול שקט והוא לא מודאג. "תשמור על עצמך ילד," אמר לו נתן, "דווקא מהשקט צריך להיזהר." עשרה ימים הספיק אסף לשרת במחסום, עד שנגדעו חייו – ועמם התכניות, החלומות והאהבה. אסף נפל בקרב בחבל עזה ביום ח' בסיוון תשס"ג (8.6.2003). לפנות בוקר הגיעו לאולם הכניסה של מחסום ארז שלושה מחבלים, לבושים מדי צה"ל וחמושים ברובי קלצ'ניקוב וברימוני רסס, והתערבבו בין אלפי הפועלים הממתינים לבידוק כדי להיכנס לישראל. בשלב מסוים פרשו המחבלים מהתור, ובחסות החשכה והערפל טיפסו על חומת אזור התעשייה, איגפו אותו, ופנו לעבר מוצב "מגן 12" הצמוד למחסום. במכת האש הראשונה נורה רב-סמל בועז אמת, שעמד מחוץ למוצב, בסמוך לטנקים, ונהרג. לאחר מכן ירו המחבלים מטווח קצר באסף ובחברו, רב-סמל חן אנג'ל, ששמרו בעמדת הש.ג.. חיילי המוצב ששמעו את היריות מיהרו לזירה והגיבו באש. במהלך הקרב שהתפתח השליכו המחבלים רימוני יד וירו לכל עבר. בטרם נפל, הספיק אסף ללחום ולהודיע בקשר על ההתקפה. חברו, רב-סמל אודי (יהודה) אייש אילת, שחש לעזרתו, נפגע אף הוא ונהרג במקום. בקרב נפצעו עוד ארבעה חיילים. שלושת המחבלים – מארגוני החמאס, הג'יהאד האסלאמי והפתח – חוסלו. אלוף פיקוד הדרום, האלוף דורון אלמוג, ציין כי "החיילים פעלו היטב, בנחישות ובאומץ, והביאו להריגת המחבלים ביעילות ובמהירות." אסף, בן עשרים ושלוש בנופלו, הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי שבאילת. הניח אחריו הורים, אח בן עשרים ושתיים ואחות בת שש וחצי. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל. ספד לו אחיו, תמיר: "אני לא מעכל ולא אעכל שאחי איננו. הוא לא היה רק אחי, הוא היה החבר שלי." סגן מפקד פלוגת המילואים, סרן (מיל') ברוך בלוך, סיפר לעיתונאים: "אסף היה אדם רציני, חדור מוטיבציה, שעושה תמיד את המשימה. אדם שקט ואיכותי." בעיזבונו של אסף נותרו הספרים שאהב, חומר לימודי רב, ותעודות הצטיינות שקיבל במהלך השנים – בבית הספר היסודי, בתיכון ובצבא. המנחמים הרבים שפקדו את בית המשפחה סיפרו על אדם משכמו ומעלה שהכול צפו לו עתיד מזהיר. "העם היהודי הפסיד נכס שאין לו תחליף," אמר אביו, "קשה להאמין שאדם כזה הולך כך."
