אברבוך, יצחק

בנם-יחידם של זהבה ומשה, נולד ביום כ"ח באדר א' תרפ"ט (10.3.1929), בעיר קומרט שברומניה. עלה ארצה בשנת 1935 וגר בירושלים. הוא למד בבית-הספר התיכון בבית-הכרם. היה מתבודד ונחבא אל הכלים, מתמיד ומרבה בקריאה. חבריו כינוהו "אנציקלופדיה חיה". עם הצטרפותו לתנועת "המחנות העולים" חלה בו תמורה. הוא השתדל לצאת מבדידותו, להתערות בחברה. יצחק סיים את חוק לימודיו בשנת תש"ו ורצה להוסיף ולהשתלם בלימודים באוניברסיטה העברית, אולם החליט לקיים קודם כל את חובתו הלאומית וגם להתנסות בעבודה חקלאית. הוא קיווה להשתחרר מביישנותו ולהתפתח מבחינה גופנית. הצטרף לפלמ"ח והיה חבר בהכשרה מגויסת, תחילה ביגור ואחר-כך בקיבוץ מעוז- חיים. יצחק נפל בפשיטה על הכפר הערבי זרעין שבעמק יזרעאל ביום י' באדר ב' תש"ח (21.4.1948), והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בעפולה. אביו, משה, חבר ה"הגנה", נהרג בעת הפגזת ירושלים על-ידי הלגיון הערבי.