אבנון (יונשטיין), מנשה (“נשקע”)

בן שמחה ורחל. נולד ביום י"ז באדר תש"א (16.3.1941) בתל אביב. עד כיתה ה' למד בבית הספר היסודי על שם ביאליק ולאחר מכן יצא לקיבוץ כברי שבגליל המערבי ושם סיים את לימודיו היסודיים והתיכוניים. היה חבר בתנועת "הנוער העובד" ועבד כטרקטוריסט במשק. מסירותו לעבודה ואחריותו במילוי חובותיו היומיומיות כלפי המשפחה והחברה היו לגביו עקרונות מוצקים. ידע ליהנות מהחיים, לפעמים שפע גם שובבות, ורוח עליצותו, שנבעה מתוך שמחת החיים שבו, הפיחה אופטימיות בחברה שבה נמצא. תמיד בטח בכוח הרצון והפעולה ולכל אחד הסביר שאמנם יש לקבל את החיים בקלות אך לא בקלות ראש כי אם ברצינות. שנתיים לפני גיוסו לצה"ל הדריך בריקודי עם. בנובמבר 1958 גויס לצה"ל. עבר קורס מ"כ ולאחר מכן קורס מפקדי טנקים. כיומיים לפני שנקרא לתת יד לחברים במלחמת ששת הימים אמר: "בתקופתנו אין אדם יכול להרחיק עצמו מן המתרחש בעולם, בארץ ובעם. אין ללעוג למה שקוראים פוליטיקה; היא חלק מהחיים שלנו". ואמנם הוא הצליח לשכנע את חבריו כי רק מלחמה תביא לנו את הפתרון וכי אין מנוס ממנה; הוא ידע להבטיח לחבריו שהמלחמה הקרובה תביא לנו את השלום. בקרב שנערך בצומת קבטיה שליד ג'נין נפל ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), הוא היום השני לקרבות. הניח אשה ושני ילדים. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בנהריה ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. בספר "אנשי הפלדה" לא' גולן הונצח שמו. בחוברת "גיבורי עוצבת 'ברק' " שבהוצאת החטיבה הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור הקרב. זכרו הועלה באלבום החטיבה ("ששת הימים של עוצבת ברק").