בת עליזה ויוסף. נולדה ביום ט"ז באייר תשל"ח (23.5.1978) בהרצליה. אחות לאפרת. גדלה והתחנכה בהרצליה, למדה בבית הספר היסודי "ברנר" ובחטיבת הביניים "בן-גוריון". בסיימה את כיתה ח' יצאה המשפחה לשליחות בארצות-הברית, ונאוה החלה ללמוד בבית הספר התיכון "Tenafly High School" שבטנפליי, ניו ג'רזי, והשתלטה במרץ רב על השפה האנגלית. על הצלחתה זו מעידה אחת מחברותיה, אמריקאית מלידה, שהצהירה: "נאוה ידעה אנגלית טוב ממני." מגיל צעיר גילתה נאוה עניין מיוחד בנושא השואה, ולפיכך למדה גם גרמנית. היא זכתה במקום ראשון בתחרות גרמנית בתיכון, נכללה בין עשרת התלמידים המצטיינים במדינת ניו ג'רזי בלימודי גרמנית, והייתה מועמדת לתכנית חילופי סטודנטים בחופשת הקיץ. כילדה, עוד בהיותה בארץ, הצטרפה נאוה לתנועת "הצופים". עם המעבר לניו ג'רזי המשיכה את פעילותה בתנועת "הצופים" האמריקאית, תחילה כחניכה, ובהמשך כמדריכה. היא השקיעה בכך זמן רב ומעורבות רגשית עצומה. נאוה אהבה מאוד להשתתף במשחקים: משחקי כדור, משחקי שולחן ומשחקי מחשב. במשחקה הנלהב היוותה יריב קשה – אך הגון. היה לנאוה לב גדול ורגיש ומצפון ער שהדריך אותה בכל מעשיה. נאוה לא יכלה לשאת אי-צדק או עוולה מכל סוג שהוא וכשנתקלה בכך הייתה מוחה ומתקוממת. נאוה סיימה את לימודיה התיכוניים בהצטיינות, שנה לפני המועד המתוכנן, ובגיל שבע-עשרה כבר החלה את לימודיה האקדמיים בקולג' "Rutgers University" שבניו ג'רזי. היא הייתה אמנם צעירה קצת יותר מהסטודנטים האחרים, אך השתלבה יפה מבחינה חברתית, והיו אלה שנתיים נפלאות בעבורה שהותירו בה רושם עז וגעגועים. מגמת הלימודים שבחרה בה הייתה ספרות אנגלית, אך בהמשך החליטה ללכת עם נטיות לבה ולמדה לתואר ראשון נוסף בפילוסופיה. נוסף על כך המשיכה בלימודי הגרמנית. נאוה הייתה גבוהה ודקה, והפעילות הספורטיבית החביבה עליה הייתה ריצה. בשל כאבים חזקים שפקדו אותה בברכיים נאלצה לפרוש מענף זה, ובשנתה הראשונה בקולג', בהשפעת אחת החברות, הצטרפה לקבוצת החתירה בקאייקים. עם חדירת האינטרנט לחיים המודרניים גילתה נאוה את יתרונותיו, והייתה מבלה שעות בקריאה ובשיחות. כאשר הייתה צריכה להגיש עבודות באוניברסיטה הייתה הולכת לספרייה, ושוקעת שם בקריאת חומר שאינו קשור כלל לנושא שבאה לחקור. הדבר גרם לאיחורים קשים מאוד בהגשת העבודות, אך נאוה המשיכה כמנהגה, נאמנה לעצמה ולסולם העדיפויות הפרטי שלה. באחד המקרים הקיצוניים, בקורס בנושא שייקספיר שהשתתפה בו, הגישה את העבודה באיחור רב, אחרי שהמועד הסופי ומועד ההארכה עברו זה מכבר. מסיבה זו נאלצה המרצה להעניק לה ציון נמוך, אך בד בבד הצהירה שהייתה זו העבודה הטובה ביותר שהוגשה לה אי פעם בקורס זה. מאחר שיצאה מהארץ לפני גיל חמש-עשרה, הייתה נאוה פטורה מגיוס חובה, ואף על פי כן, כפטריוטית אמיתית ומתוך הכרה ציונית ומוסרית עמוקה בחרה לחזור לארץ באמצע הלימודים ולהתגייס. נאוה הגיעה לארץ חדורת מוטיבציה ורצון לתרום למערכת ולמדינה. אלא שכאן התעוררו קשיים ביורוקרטיים והיה עליה להמתין חצי שנה תמימה עד שהתאפשר גיוסה. בגיל תשע-עשרה, מבוגרת במקצת מהמתגייסות האחרות, התגייסה בסוף חודש דצמבר 1997. בניגוד מוחלט לציפיותיה ולבקשתה, ולמרות נתוניה הגבוהים והאיכויות שהביאה עמה, הוצבה בחיל השלישות בתפקיד שהיה בשבילה חסר עניין ואתגר. בגבור תסכולה ביקשה נאוה לצאת לקורס קצינות, אך הדבר לא הסתייע. ביום כ"ט בניסן תשנ"ח (25.4.1998) נפלה נאוה בעת שירותה והיא בת תשע-עשרה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בהרצליה. הותירה הורים ואחות. אחייניתה נקראה על שמה: נגה נאוה יאסו. ספד לנאוה שאול נגר: "נאוה נולדה בסימן אהבה ויופי. כל חייה, שנגדעו באחת, אהבה את הוריה, את אחותה ואת משפחתה, ואלה אהבו אותה עד בלי קץ. אני זוכר את נאוה כילדה המרבה לטייל בשדות עם אפרת אחותה ועם אביה יוסי שנטע בהן, בסבלנות ובשקדנות אין קץ אהבה לטבע, לחי ולצומח. אני זוכר את נאוה בטיולי משפחה, באוהל קטן נטוי על שפת הכנרת או בחורשה כלשהי, משחקת בחלוקי נחל או מטפסת על עץ. "אני זוכר את נאוה כנערה האוהבת ללמוד ולא שומטת את שובבות הנעורים ואת הרצון להתנסות בחוויות חדשות. אני זוכר את נאוה כמתבגרת המרצינה יותר ומפתחת אישיות חזקה והחלטית העומדת על דעתה, עם חיוך מקסים או צחוק שופע. אני זוכר את נאוה כנערה צעירה המתמודדת עם אתגרי החיים בסביבה חדשה בחו"ל – ויכולה להם. אני זוכר את נאוה בשובה מחו"ל והיא עלמה צעירה הפוסעת מחדש בהוויה הישראלית ומצפה לגיוס לצה"ל, ברצון ניכר לשרת מטרה מועילה ולהביא לביטוי את מרצה ויכולתה הרבה. "ועוד רבות אזכורה, חיים צעירים ומלאים שחלפו בכאב פולח והותירו יגון נורא, זיכרון וגעגועים. "ואמרנו גם יופי, ואין מבטי לחיצוניות המשובבת אלא ליופי הפנימי של יצירה שלמה שהתעצמה והלכה מכוח אישיותה ובתמיכה האוהבת והמתמדת של כל המשפחה. "בטבע יש חוק שימור האנרגיה, הפושטת צורה אחת ולובשת צורה אחרת. ואצלנו, בנפשנו פנימה, יש חוק שימור הרוח, ואם תרצו – שימור החיים. נאוה, את חיה אתנו ובתוכנו ואנו חיים איתך ונמשיך להיות יחד, באהבה." כתבה דיתי: "דיבור עם השמים / שכעת בוכים בדמעות של מים: / אצלנו פה למטה, אלוהים, יש חוק / אותו יודע כל מבוגר ותינוק / שפרחים אסור לקטוף! / כדי שיצמחו עד הסוף. / אבל אתה, אתה קוטף אותם אחד אחד / ולא אכפת לך אם זה פרח מוגן ומיוחד / וכך לקחת גם את נאוה. / נערה של חיים, נערה של אהבה / שכל מה שרצתה היה לשרת בצבא / כל מה שרצתה היה לשרת בגאווה! / נערה רצינית, אוהבת משפחה / נערה עם בת שחוק, נערה מלאת שמחה. / עכשיו את דמעה זולגת על לחי, / דמעה מתגלגלת מצער ובכי. / דמעה על הפרח הנאה שנקטף. / תמיד תהייה אתנו. אותך תמיד נאהב." "הכוכבים תמיד נוצצים, אפילו באפלה," כתבה סנדי להורים: "בכותבי מילים אלו, דמעות זולגות מעיניי. נאוה הביאה כל כך הרבה לתוך חיי. אני חשה בת מזל על שהכרתי אותה. אני נאחזת בכל רגע קסום שבילינו יחד… והיו מאות כאלה. לקחתי כמובן מאליו שנצחק יחדיו שוב, אך אני נוצרת בלבי את הזיכרונות ולעולם לא אשכח. הציניות, הפיקחות, החריפות והאינטליגנציה השופעת שבהן ניחנה היו כה נדירים בנוף. הייתה לכם בת נפלאה, נפלאה, שתחסר כל כך לכל מי שהכיר אותה."
