אבן-טוב, ישעיהו (שייקה)

בן זקונים להוריו חיים ומאשה. נולד ביום כ"ד בתמוז תרפ"ח (15.7.1929) בתל אביב. אביו שעלה לארץ עם הוריו שלו התנסה בכל מיני הרפתקאות; מלחמת העולם הראשונה עברה עליו, הוא ירד למצרים ומשם חזר לארץ, עבד בשמירה ובנהיגת דיליז'נס. דרך ארוכה היתה מביתו של ישעיהו עד לבית חינוך לילדי העובדים שבו למד. תחילה היה חבר בתנועת "גורדוניה" ובשנת 1943 הצטרף להכשרה הצעירה של תנועת "הנוער העובד". היה בין העליזים שבחבורתו, כשמפוחית, השיר והסיפור לא משו מפיו. המשיך בהכשרה בכנרת, משם עבר ליגור (להכשרת הפלמ"ח) ולבסוף הועבר עם ההכשרה לחפצי-בה – וישעיהו שימש מ"כ בבית-השיטה. מוסדות הקיבוץ החליטו שההכשרה משלימה את קבוצת הצופים א' הנמצאת ברחובות והעבירוהו לשם. ישעיהו, שהתחתן בינתיים, הגיע לשם עם אשתו כשהם הזוג הנשוי הראשון. השתייך למפעל יצור תחמושת ל"הגנה" אשר ברחובות ומצפונו נקף אותו על שלא השתתף בפעולות ממש (כי בתור מ"כ בפלמ"ח היה מרותק למפעל). כאשר פרצה מלחמת הקוממיות שימש כחבלן במשך שבועיים בלבד והיה מאושר בכך, אך לאחר מכן הוחזר למפעל. לצה"ל אמנם גויס באוקטובר 1950 אך באין מלחמה יצא ישעיהו עם עוד שני חברים להכשרה את הקרקע להתיישבות בכברה, שהפכה לאחר מכן למעגן מיכאל. היה עובד כנהג כאביו בשעתו. גם בכלים חקלאיים שונים עבד. ולעתים קרובות עסק בתיאטרון, כי לכך נטה; היה מארגן חוגים דרמטיים ומסיבות לגדולים ולקטנים והשתתף ב"בימת הקיבוץ", התיאטרון של התנועה הקיבוצית. בימי מערכת סיני שוב היה מרותק למשק, ועובדה זו, שהוא אינו פעיל בחזית, העציבה אותו. בימי המתיחות ובכוננות לפני מלחמת ששת הימים לא הסכים ישעיהו לשבת בחיבוק ידיים; הוא יצא והגיע לסיירת של הגוש, וביום לשני לקרבות, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), מצא את מותו בשעת מילוי תפקידו כתוצאה מהתפוצצותו של מטוס האויב שהופל בשטח המחנה. הניח אשה וארבעה ילדים. הובא למנוחת עולמים בקבר אחים בבית הקברות הצבאי בחיפה. לזכרו הופיעה חוברת בשם "הנהג על קרשי הבימה – השחקן ליד ההגה". בחוברת "אשר נפלו במלחמה" של הקיבוץ המאוחד הועלה זכרו. .