אבלקוש, יוסף

בן ישעיהו-אריה ופרידה. נולד ביום י"א בניסן תרפ"ה (5.3.1925) בעיר טיניושרה שברומניה. למד בבית-ספר ואת תורת-היהדות קנה ב"חדר". מילדותו ידע את ידם הקשה של שונאי-ישראל, ובאחד הימים, אחרי ספגו ממכותיהם, גמר-אומר בלבו למצוא מנוס מתחומי-הגולה ולעלות לארץ, ואז, יחד עם עוד חבר, הצטרף ל"בני-עקיבא". הימים היו ימי מלחמת-העולם השניה, ובשנת 1944, בעבור האנטישמיות ברומניה, נדרש אף הוא להתיצב לעבודת-כפיה. לבסוף מצא לו מפלט, ואחרי טלטולי-דרך ברכבת, ברגל ובספינה הגיע סוף-סוף לארץ בשנת 1945. התישב בנתניה והתחיל לומד את מלאכת ליטוש-היהלומים. הצטרף ל"הגנה" ושירת בפלוגת חי"ש של עמק-חפר. השתתף בקרבות בימי מלחמת-הקוממיות. אחרי שהשתחרר מצה"ל חזר לחיים האזרחיים, לקח לו אשה ובנה ביתו מתוך שמחת-חיים. היה איש-רעים ומסור לזולת. את אהבתו למולדת גילה בעיקר ערב מערכת-סיני, בעמדו הכן לעזוב את אשתו במצבה הקשה ולצאת לקרב באמרו לחברו: "אם כל אחד במצבי יבקש שחרור – מי יילחם? אם יקראו לי – אלך!" והוא אמנם יצא, לחם ונפל בקרב במערכת-סיני ביום כ"ז במרחשון תשי"ז (1.11.1956). הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי וביום י"ב מרחשון תשי"ח (6.11.1957) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקרית-שאול. הניח אשה ושני ילדים.