אבישר, אורי

אורי, בן שושנה ונתן, נולד ביום כ' בחשוון תשי"ד (15.10.1953) בירושלים וסיים את לימודיו בגימנסיה העברית ברחביה, במגמה הריאלית. מחנכו מספר עליו, שהיה צמא-דעת, ישר וצנוע, שקט ורציני, ביישן מעט ונחבא אל הכלים. הייתה בו גאווה של אדם בוגר מכפי גילו: כאשר פנה אליו מורהו לעזור לו, על חשבון הגימנסיה, במקצוע שהתקשה בו, דחה את ההצעה וטען שיוכל להסתדר בעצמו. לאחר-מכן התברר, שהעדיף לעבוד ולממן את השיעור בכוחות עצמו, בלי שהוריו ידעו על כך, שכן לא רצה להטרידם. אורי היה חבר בתנועת הצופים, בשבט "מצדה". כן היה חובב ספורט, בעיקר כדורגל וכדוריד, אהב חיות וגידל כלב. שמונה שנים נמנה עם חברי תזמורת הנוער של ירושלים כנגן בטרומבון. מנהל תזמורת הנוער אמר אליו, שהיה בעל רצון עז ובזכות עבודתו המאומצת ובשקידתו הגדולה זכה לתשבחות רבות. הוא הרבה להאזין למוסיקה והיה לו אוסף תקליטים גדול. אורי היה בן נאמן להוריו וסייע להם בחופשות הקיץ. הוא כיבד כל אדם והיה מוכן לעזור לכל נזקק. מטבעו היה עניו, מנומס ונעים-הליכות, אהוד על הבריות, אחראי ואיש-אמת. לאחר שחרורו התעתד ללמוד קרימינולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. אורי גויס לצה"ל במחצית פברואר 1972 והוצב לחיל-השריון. הוריו ביקשוהו שישתדל להצטרף לתזמורת צה"ל, אך הוא סירב בכל תוקף. לאחר הטירונות השתלם בקורס לטענים-קשרים בטנקי "פאטון" והוענק לו בו ציון גבוה (85). בקורס מ"כים בבית-הספר לשריון נפגעה בריאותו והוא הוחזר לשרת בעורף. על שירותו הצבאי זכה ב"אות השירות המבצעי". הוא עשה ככל יכולתו שלא להדאיג את הוריו והשתדל לבוא הביתה אפילו בחופשותיו הקצרות. ביום י"ח בתשרי תשל"ד (14.10.1973), יום לפני שמלאו לו עשרים שנה, נהרג בגזרה המרכזית בסיני, כאשר נפגע מפגיעה ישירה של טיל, כשהתנדב לעמוד בחוץ, חשוף בצריח הטנק שלו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו אב, אם ושלושה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אורי היה חייל מעולה וראש צוות מעולה. הוא דבק בתפקידו, תוך גילוי אומץ-לב והכרה בשליחות שמילא. הטנק שלו השמיד הרבה מכלי האויב. הוא וחבריו עברו מטנק לטנק עד שנפגעו ונהרגו". הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה קטעי שיר ודברי בני-המשפחה ודברי חברים על דמותו; כן הקימה המשפחה ספרייה על שמו, בנוה-יעקב, בדירתה בבית 418/5.