אביר, אריאלה
בת חיים (הנריך) וורדה. נולדה ביום כ"א באייר תרצ"ו (13.5.1936) בקרקוב שבפולין. אביה, סופר ועיתונאי נודע, היה יועץ במשרד פרקליט-המדינה לפני המלחמה. בגיל שלוש עברו עליה זוועותיה של מלחמת-העולם ויחד עם משפחתה יצאה לשטח גרמניה כפליטת-חרב. בסוף שנת 1940 עלתה דרך תורכיה לארץ-ישראל. לאחר קום המדינה יצאה עם הוריה לבירת-יוגוסלביה, שם מילא אביה (שמו הקודם: ריטרמן) תפקיד של מזכיר ראשון בצירות-ישראל שבבלגרד. בימי שהותה בחוץ-לארץ למדה סרבית ואנגלית, ובשוב המשפחה לארץ, שעליה התגעגעה מאד, המשיכה לימודיה בגמנסיה העברית "הרצליה" ושהייתה בחו"ל לא השפיעה על לימודיה. בסיימה בהצטיינות גויסה לצה"ל (1954) ולאחרונה שירתה במעבדה של המכון לחקר רפואה צבאית. בגלל הדיוק, הריכוז, המסירות והקפדנות, שגילתה בתפקיד זה, הוקירוה והעריכוה הממונים עליה, שמסרו לה תפקידים אחראיים ביותר וניבאו לה עתיד מזהיר בשדה הבקטריולוגיה. נטתה לדברי ספרות ושלטה בכמה שפות, נתברכה בכוח אנליטי וביקורתי, אלא שזה לא עמד בסתירה לאהבתה לאמנות – ובעיקר למוסיקה, ובאמצעות הפסנתר הצליחה לשפוך את נפשה העדינה והרגישה. בשעת עבודתה במעבדה חלתה במחלה קשה וממארת וביום ד' באדר תשט"ז (16.2.1956) נפטרה במחלתה; ביום האחרון לחייה עלתה לדרגת סמל. הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת-יצחק. חבריה נטעו לזכרה מאה עצים ראשונים ב"חורשת אריאלה אביר" בבן-שמן; גם רעיית-הנשיא המנוח, הגב' בן-צבי, השתתפה בעשרה עצים לזכרה של הסמלת אריאלה שהיתה לסמל לחברותיה בצה"ל. בסך-הכל ניטעו אלף עצים בחורשה זו.
