אבירם (אברמוביץ), אלי (אליק)

אלי (אליק), בן חיה ויעקב, נולד ביום י"ג בסיוון תרצ"ט (1.6.1939) בפורט אליזבט שבדרום-אפריקה ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1953. הוא למד בבית-ספר יסודי בפורט אליזבט ואחרי-כן למד שנה אחת בבית-הספר המשותף לעמק יזרעאל בעין-חרוד-איחוד. אלי הצטיין בלימודים בבית-הספר בדרום-אפריקה. הוא היה חברת בתנועת "הצופים" שבפורט אליזבט ואף הדריך בה. לאחר שעלה ארצה, התיישבה משפחתו במושב רמת-צבי, ואחרי שאלי הפסיק ללמוד עזר להוריו בעבודה במשק. אלי התעניין בכל תחומי המדע והטכניקה והרבה לקרוא חוברות מדע פופולריות. הוא היה בעל המצאות והכניס שכלולים הן בעבודתו והן בבית. היו לו "ידי זהב" והוא היה סקרן וחקרן, ובזמנו הפנוי היה עוסק בפירוקם של מנגנונים מסובכים ובהרכבתם. הוא כתב רשימות בעניינים מעשיים ורשימות הומוריסטיות ביומן משק תל-יוסף וחיבר סיפורים לבנותיו. אלי היה טוב-לב ועדין, טוב-מזג ובעל הומור. שקט, עצור ועניו. הוא היה שלם עם עצמו, אחראי, דייקן וחרוץ מאוד, ועשה את עבודתו ביושר ובנאמנות. לדברי חבר, עמד אלי איתן על קרקע-המציאות, אך לא הסתגר בה והיה רחב-אופקים. אלי גויס לצה"ל במחצית מאי 1957 והתנדב לחיל-הצנחנים. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס צניחה ובקורס מ"כים, שירת בגדוד צנחנים כרגם מרגמות בינוניות. בתעודת השחרור שלו צוין אלי כ"חייל טוב וממושמע". לאחר שסיים את שירותו הסדיר, הוצב לשירות-מילואים בחיל-התותחנים, ולאחר שהשתלם בקורס מש"קי-מרגמות 120 מ"מ, נשלח לשרת בגדוד מרגמות כבדות כסגן מפקד-צוות. אלי השתתף במלחמת ששת-הימים בקרבות בצפון. ברבות הימים השתלם בקורס חובשים מחלקתיים ונקבע כחובש קרבי. הוא נשאר מוצב ביחידתו, אך הושם לחיל-הרפואה. אחרי שסיים את שירותו הסדיר, למד תשעה חודשים בקורס למסגרות בחיפה כדי לרכוש מקצוע, ונכנס לעבוד בפלב"ם (מפעל המתכת של עין-חרוד-איחוד). בשנת 1962 נסע לטיול למכסיקו, לארצות-הברית ולקנדה ולמד שם שנתיים רדיו, טלביזיה ואלקטרוניקה. הוא הצטיין בלימודיו ורכש עוד מקצוע: טכנאי אלקטרוניקה. כשחזר ארצה, עבד בחיל-הים בחיפה. כשנטעו פרדס ברמת-צבי, מונה אלי לאחראי לנטיעה ולטיפול בפרדס. בשנת 1966 נשא לאישה אחת מבנות תל-יוסף והצטרף לקיבוץ. כעבור שנתיים עשתה המשפחה הצעירה שנה בקיבוץ משמר-דוד, שכן אשתו למדה בקרבת מקום. הוא היה בעל למופת ואב למופת. כשחזרו לתל-יוסף, נכנס אלי לעבוד במעבדת הרדיו במפעל המתכת של הקיבוץ. כעבור זמן החליט להשתלב בעבודה מלאה במפעל המתכת והשקיע בו את מיטב אונו. באחרונה הוקם שם מפעל חדש ואלי ניהל בו מחלקה, במסירות ובהצלחה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, עבר אלי עם גדודו ממקום למקום ברמת-הגולן. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), בשעה שנתן הגדוד סיוע ארטילרי בקצב אש מדהים ליד הכפר חרפה, נתגלתה תקלה בזחל"ם של אלי. הוא עבר להשלים צוות אחר, וכעבור יריות אחדות התפוצצה המרגמה ואלי נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברמת-צבי. הוא השאיר אחריו אישה, שתי בנות (בתו השלישית נולדה אחרי שנפל ונקראה על-שמו – אילת), אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד-היחידה: "הוא היה אהוב מאוד על מפקדיו וידידיו הלוחמים". קיבוצו, תל-יוסף, הוציא לאור חוברת לזכר חלליו במלחמה, ובה מועלה גם זכרו של אלי. בחוברת דבריהם של בני-משפחה וחברים על דמותו וכן קטעים מרשימותיו ביומן הקיבוץ ושני סיפורים שכתב לבנותיו.