אביטן, מיכאל

בן מאיר ומרים. נולד ביום כ"ה באדר א' תשי"ד (30.3.1954) בעיר רבאט אשר במארוקו ובהיותו בן תשע עלה ארצה עם משפחתו, שהשתקעה בבאר-שבע. הוא למד בבית-הספר הממלכתי-דתי "יוסף קארו" ובבית-הספר התיכון לחניכים "עמל" בבאר-שבע למד מסגרות מכנית. הוא היה ילד ממושמע ונוח לבריות, דייקן ומקפיד גם בעבודה וגם בלימודים. הוא הרבה לשחק כדורגל עם חבריו ולצפות במשחקים. מוריו בבית-הספר היסודי זוכרים אותו "כתלמיד בריא בגוף ובנפש, שהיה מוכן תמיד להיחלץ לעזרה. חבריו העריכו אותו והוא היה להם כמעט לשר ושופט. הייתה לו מידה של חוש צדק ולא היה מוכן לוותר כאשר ראה עיוות צדק לנגד עיניו". למרות קשיי הלימודים בבית-הספר המקצועי לא היסס מיכאל, כאשר נודע לו כי נפתחה כיתה ללימודים מוגברים בערב, נרשם ללימודים בה והמשיך – בין היחידים שהחזיקו מעמד – שנתיים תמימות. משעה שסיים את לימודיו בבית-ספר "עמל" ועד גיוסו לצה"ל, עבד במפעל של התעשיה האוירית בבאר-שבע. גם כאן שמר על סדר, דייקנות ונקיון בעבודתו. הוא היה אדיב ונעים הליכות, ותמיד היה מקדים שלום לבריות, מחייך ומברכם בברכת "בוקר טוב". האחראים עליו שמו לב במהרה לסגולותיו וסמכו עליו כעל אדם מבוגר. גם בתקופה שעבד לא הזניח את הלימודים, והיה מקדיש להם יום אחד בשבוע. את כל משכורתו היה נותן לאביו. מיכאל התגייס לצה"ל בתחילת ינואר 1972. בתקופת שירותו סיים בהצלחה קורס נהגי משאיות כבדות. העבודה הקשה לא העכירה את רוחו הטובה. מיכאל התחבב על כל מי שבא עמו במגע, מילא את תפקידיו באמונה ובמסירות והיה לדוגמא ולמופת. מעולם לא התחמק ממילוי משימה, ולו גם הקשה והלא נעימה ביותר. הוא היה הרוח החיה בחברה וחדרו היה מלא חיילים וחיילות, שבאו כדי להיות בחברתו. ביום ג' בשבט תשל"ג (5.1.1973) נפל בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בבאר-שבע. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "מיכאל היה חייל טוב ונאמן. תמיד עשה עבודתו על הצד הטוב ביותר והיה אהוב על מפקדיו וחבריו". ספר תורה לזכרו הוכנס על-ידי משפחתו לבית-כנסת בבאר-שבע.