אביטן, לירון

בת פולט וסמי. נולדה ביום ז' בתשרי תשמ"ד (14.9.1983) בחדרה. לירון הייתה הבת השנייה במשפחה – אחות לדודו, הילה, תומר ומתן. את לימודיה היסודיים עשתה בגבעת אולגה – תחילה בבית-הספר היסודי "עמישב" ולאחר מכן בבית-הספר היסודי לבנות "ש"ס" של מעיין החינוך התורני. היא המשיכה את לימודיה בבית-הספר התיכון המקיף הדתי "תחכמוני" בחדרה, וסיימה את לימודיה בהצטיינות. לירון הייתה ילדה מיוחדת במינה – שקטה, רגישה ועדינה מאוד. ילדה מטופחת שמודעת לעצמה ומקפידה על הופעתה ולבושה. עיקר בילוייה היו בחיק משפחתה, עם אחותה הילה ובנות הדודות, ועם חברותיה הטובות והאוהבות. היא אהבה מאוד מוזיקה, בלטה בחריצותה ולא הפסיקה לחייך. "הילדה הכי מקסימה ורחבת לב שהכרתי", כתבה דודתה, ובמילים אלו כמו מיצתה את כל מהותה של לירון. לירון ניחנה ביכולת נתינה אין-סופית ובלתי מתפשרת. כבר בהיותה רכה בשנים בלטה ברצון לעזור לבני משפחתה ולחברותיה. תמיד הייתה נכונה להושיט יד ולסייע בכל מצב ולכל אחד, ומעולם לא סירבה לאדם. כשנפצע אחיה הצעיר, מתן, בתאונת דרכים קשה, נרתמה לירון לטיפול בו והפכה עבורו לאימא שנייה. דמות מופת ומודל לחיקוי הייתה עבור אחיה, במסירות הנדירה שגילתה ובעזרה שהגישה בבית ככל שרק נדרש. לירון התגייסה לצה"ל בראשית חודש פברואר 2002 ושובצה לחיל החימוש. את הטירונות עברה בבסיס "זיקים" ובסיומה נשלחה לקורס מפ"טיות (מחסנאיות פקידות טכניות) במחנה "שמשון". את יומה האחרון בקורס לא הספיקה להשלים, ואת תעודת ההצטיינות שהוענקה לה, לא זכתה לראות. חייה של לירון נגדעו באחת והותירו את משפחתה ואוהביה הלומי צער וכאב. לירון נפלה בפיגוע חבלני בצומת מגידו ביום כ"ה בסיוון תשס"ב (5.6.2002), בעת שנסעה באוטובוס "אגד" בקו 830 בדרכה לבסיס. האוטובוס יצא מחדרה לעפולה ונסע בכביש 65, דרך צומת מגידו. סמוך לכלא מגידו נצמדה לאוטובוס מכונית תופת שאותה הסיע מחבל מתאבד מהג'יהאד האיסלאמי אשר פוצץ את המכונית. מעוצמת הפיצוץ נפגעו כמעט כל יושבי האוטובוס; שבעה-עשר בני אדם נהרגו, מהם שלושה-עשר חיילים. לירון נפצעה קשה והובהלה לבית-החולים "העמק" בעפולה. בהגיעה לשם, נפטרה מפצעיה. עוד ארבעה מחיילי סדנת החימוש "שמשון" – היחידה המרחבית שבה שירתה – נפלו בפיגוע: סמל-ראשון אלירן בוסקילה, סמל דותן רייזל, רב-טוראי אברהם ברזילי ורב-טוראי ולדימיר מוררי. לירון הייתה בת תשע-עשרה בנופלה. היא הובאה למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בחדרה. הותירה הורים, שלושה אחים ואחות. לאחר מותה הועלתה לדרגת רב-טוראי. על קברה נחקקו המילים "כולנו כואבים את מותך ולעולם לא נשכח את חיוכך". דברים שכתב על לירון בן דודתה אייל: "לירון היקרה. היית ילדה ונערה מיוחדת במינה, לעולם לא אשכח את הילדות שלנו יחד, את השבתות המשפחתיות, את האירועים ואת כל הצחוקים שליוו אותנו. לעולם לא אבין איך מלאך כמוך נקטף ונעלם פתאום ביום אחד. אני מקווה שטוב לך בעולמך החדש, אך דעי לך, שלי מאוד קשה. מתגעגע המון, מבטיח לעולם לא לשכוח. אוהב לעד ומבטיח לנצור את שמך בלבי". העיתונות הכתובה והאלקטרונית סיקרה בהרחבה את הפיגוע הקשה והאירה את דמותה של לירון. בני משפחת אביטן הנציחו את לירון במפעלים שונים: ספרייה על שמה הוקמה בבית-הספר "ש"ס" בגבעת אולגה; ספר תורה לעילוי נשמתה הוכנס לבית-הכנסת בתיכון המקיף הדתי "תחכמוני" בחדרה. האירוע צוין בטקס מרגש שנערך באותו ערב באולמי "היכל השמחות" ושבו השתתפו מפקדיה של לירון, חברים, בני משפחה ואישים מעיריית חדרה וממשלת ישראל. לירון מונצחת גם באנדרטה שהוקמה בצומת מגידו שבה חקוקים שמותיהם של כל הרוגי הפיגוע. כתבו בני המשפחה: "לירון היקרה, לנצח תישארי צעירה. אוהבים אותך מאוד, מתגעגעים וכואבים – כל משפחתך ומכרייך"