אביטבול, עמוס
בן מרים ויוסף. נולד ביום כ"ז בסיוון תשכ"ז 5.7.1967)) בבאר-שבע. למד בבית-הספר היסודי 'חזון עובדיה', והמשיך ללמוד ולהשתלם בחשמלאות בבית-הספר התיכון המקצועי 'עמל חניכים'. העבודות שהכין בעת לימודיו זכו לשבחים והוא סיים את לימודיו בהצלחה. בד בבד עם לימודיו עבד עמוס בחברת 'אשר פויכטוונגר'. עמוס היה פעיל מאוד בתחום הספורט, ובעיקר בכדור-יד, בכדורגל ובריצה. הוא השתתף בתחרויות רבות, שנערכו בבית-ספרו וקיבל תעודת הצטיינות בתחרויות על אליפות בתי-הספר העל-יסודיים. שמחת החיים שניחן בה, חוש ההומור וכשרון החיקוי שלו, עשוהו מקובל ואהוד בחברה. "להיות עם עמוס זו חוויה", אמרו כל מכריו. גם בני משפחתו נהנו בחברתו, וכשנעדר מהבית נהגו לומר "שבת בלי עמוס, לא נחשבת שבת". עמוס היה יפה-תואר, גבוה וחסון. הוא התכוון להינשא בגיל צעיר, להקים משפחה ולעבוד בחנות החשמל של אחיו, אולם כל תוכניותיו הושמו לאל. לאחר שהשתתף בקורס נהיגה קדם-צבאי, התגייס עמוס לצבא בפברואר 1986 והשלים את רכישת מקצועו הצבאי כנהג בקורס השתלמות שעבר בעת שירותו. הוא שובץ לשרת כנהג בבית-הספר למ"כים, אך הספיק לשרת חודשים ספורים בלבד. ביום כ"ו בסיוון תשמ"ו 3.7.1986)) נפל עמוס בעת מילוי תפקידו. הוא נפצע אנושות בתאונת-דרכים שאירעה ביום 27.6.1986 בכביש ירוחם-דימונה, בעת שנהג ברכב צבאי. הוא איבד את השליטה על הרכב, סטה לנתיב הנגדי, ירד לשולי הכביש והתהפך פעמים אחדות. מסוק פינה אותו לבית החולים 'הדסה' בעין-כרם, ולאחר 7 ימים מת עמוס מפצעיו. הוא הובא לקבורה בבית-העלמין הצבאי בבאר שבע. בן 19 שנים היה עמוס בנופלו. הותיר אחריו הורים, שני אחים ושתי אחיות. מפקד היחידה שבה שירת עמוס כתב להורים האבלים "בתקופה הקצרה שבה שירת עמוס ביחידה הוא כבש את לבם של מפקדיו וחבריו לנשק כחבר, כחייל מצטיין ומסור לעבודתו. עמוס השקיע בכל משימה שהוטלה עליו את כל מרצו וכשרונותיו וכל מ"פ שעבד איתו רצה להשאירו בפלוגתו." משפחתו הנציחה את זכרו ביחידתו: מועדון היחידה נקרא על-שמו. כמו כן, רכשה המשפחה נברשות, ספרי תורה וספרי קודש אחרים עבור בית-הכנסת 'שערי צדק' בבאר שבע.
