בן טובי ויעקב. נולד בתל-אביב בחג השבועות, ביום ה' בסיוון תשל"ז (22.5.1977). אח לרונן וליאור. בהיותו בן חמש עברה המשפחה להתגורר בהרצליה. גיא למד בבית-הספר היסודי "שז"ר", בחטיבת-הביניים "יד-גיורא" ובתיכון "הראשונים" שבעיר, שם סיים כיתה י"ב עם בגרות מלאה. מאז שהיה קטן רצה להספיק הרבה ומהר. אף פעם לא דחה דברים למחר, ובדרך כלל עשה כמה דברים במקביל. גיא היה ילד יפה, שופע ביטחון עצמי, ובעיקר מלא שמחת חיים. תמיד חייך ותמיד צחק. הוא אהב להתנסות בכל דבר אפשרי – החל בספורט לסוגיו השונים – כדורסל, כדורגל, טניס וג'ודו, דרך רכיבה על סוסים וכלה ביצירה, מחשבים ושחמט. אבל מעל לכול אהב גיא לנגן בפסנתר, ועשה זאת באופן מושלם. גיא היה ילד רגיש ואכפתי שידע לתת ולהעניק. ידע לחבק, לומר מילה טובה ולעודד כשצריך. אחיו הצעירים אהבו והעריצו אותו מאוד – אך לא רק הם; גיא שימש כעוזר מאמן של נבחרת הילדים "מכבי הרצליה" בכדורגל. במשך שלוש שנים, עד לגיוסו, אימן ילדים בכיתות ב'-ד' בבית-הספר "אלון" וזכה במספר גביעים. בראשית חודש אוגוסט 1995 התגייס גיא לצה"ל והוצב בחיל התותחנים. הוא סיים טירונות בשבטה בהצטיינות, והיה מיועד לשרת ביחידה סודית מובחרת של החיל. הפרויקט הוקפא לזמן בלתי ידוע וגיא שובץ מחדש בסוללת איכון 215 כתצפיתן לוחם. הוא הוצב בלבנון במוצב "טייבה", ושהה שם שמונה חודשים. במהלך תקופה זו השתתף במבצע "ענבי זעם". לאחר מכן עבר קורס מפקדים והוצב במוצב "כרכום", שם הספיק לשרת כחצי שנה. גיא תואר על-ידי מפקדיו כחייל מקצועי, בעל רמה אישית גבוהה, שביצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר תוך גילוי עצמאות ושאיפה לשלמות בכל משימותיו. גיא בלט במרצו ובשמחת החיים ששפעה ממנו. בשנת חייו האחרונה ידע אהבה גדולה ומיוחדת עם חברתו מירי. השניים היו מחוברים זה לזה בעבותות ואף החלו לדבר על תכניתם להינשא. גיא נפל בעת שירותו ביום שבת, ח' בחשוון תשנ"ח (8.11.1997). בן עשרים וחצי בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בהרצליה. הותיר אחריו הורים, שני אחים, סבא וסבתא, שניהם ניצולי שואה מסלוניקי, יוון, שאיבדו את כל משפחתם באושוויץ. במלאות שנה לנפילתו כתבה אמו של גיא "מכתב לאלוהים": "אלוהים יקר, שלום לך! אני כותבת לך בעניין גיא, בני, שנמצא אצלך. אני רוצה להגיד – שאני מבינה אותך, הכוונה לבחירה שלך. אילו נתת לי אפשרות אחרת גם אני הייתי בוחרת ובעצם, למה לבחור במישהו סתם כשאפשר לקחת משהו מושלם? ובעצם, גם לא היה לי סיכוי מולך זה היה קרב אבוד מלכתחילה כי אני לידך כזאת קטנה, ורק באגדות הקטנים מנצחים את הגדולים כמוך, אלוהים. ובעצם, רציתי לומר לך תודה שהשארת לי אותו 20 שנה ואני רוצה שתדע – שבתקופה הזו ששהה פה אתי, לא חסר לו דבר – נתתי לו כל מה שאפשר כדי שיהיה מאושר אהבתי אותו כל השנים בלי גבולות ובלי תנאים. אז בעצם רציתי לבקש ממך שעכשיו, כשהוא נמצא אצלך, ותחת השגחתך שתדאג לו כל העת, אתה מבין, בגלל שאני לא נמצאת ואם הוא עצוב – אז כמובן תעודד תשים לב שלא יהיה בודד… אני רוצה לספר לך במכתב על כמה דברים שאהב לתת לך קצת 'טיפים' שיקלו עליו. כמו למשל, הוא אהב ללבוש גופיות ומכנסיים קצרים ולהיות מוקף בהמון חברים להאזין למוזיקה קצבית ולנהוג במכונית וסרטי פעולה וצחוק וקינוח מתוק – גלידת וניל עם עוגיות ולזניה, ומאכלים עם פטריות משקפי שמש – זהו פריט נחוץ גם כשחושך בחוץ ואם אתה יכול – קח אותו לחו"ל כי הוא לא הספיק להיות שם מפאת קוצר הזמן ולסיום, תמסור לו נשיקות, אתה שומע? ותגיד לו שאני לא מפסיקה להתגעגע ואם יש לך איזה שהן שאלות – תדע – שאני תמיד נמצאת כאן בשבילו ואם במקרה תחליט שדי, ואתה כבר אינך רוצה בו, בגיא, אז… אל תהסס! שלח אותו אליי במהרה – אני כל כך רוצה אותו בחזרה…" שיר נוסף שכתבה האם: "אילו היית כאן אתנו היום, היית בן 28 שנים. אני תוהה – איך היית נראה? האם היית לומד? היכן היית עובד? אולי כבר היית נשוי ואבא לילדים, ולנו היו נכדים… ושני אחיך, רונן וליאור, היו כבר דודים? כל מה שנותר לנו ממך הם רק זיכרונות אני מדפדפת בעצב באלבומי התמונות, ואתה צוחק אליי משם, את צחוקך המלבב – ולבי מתכווץ מגעגועים וכאב. אני נזכרת… כשהיית ילד קטן, אהבת להקשיב לסיפורים, והיו כמה סיפורים נבחרים, שהעדפת על-פני אחרים: אהבת את הסיפור על פיטר-פן, הילד הנצחי, שמעולם לא התבגר והזדקן, שנשאר צעיר לעולמים כמוהו גם אתה, גיא, נשארת בן 20. והסיפור על דג הזהב ושלוש המשאלות… תמיד היית מתלבט מה היית מבקש אילו היית אותו פוגש. ורק המשאלה השלישית לעולם לא השתנתה, אחזת ביד, ליטפת אותה… וביקשת בקולך הילדותי: "אימא, תמיד תישארי אתי" נשארתי גיא. אבל אתה עזבת אותי… והסיפור שהיה עליך הכי הכי אהוב, 'פרח לב הזהב' – סיפור מרגש ועצוב. ידעת לדקלם אותו בעל-פה וברור, הבטחת שגם אתה, כמו הילד בסיפור, לא תהסס אפילו דקה ותלך לחפש בשבילי בארץ רחוקה, את הפרח הנכסף והמיוחד – שירפא אותי מיד! ולא תיארתי לעצמי אז, שהפרח שאליו אשתוקק הוא אתה, וש'גן עדן' זו אותה ארץ רחוקה. אתה, גיא, הפרח שלי… שנקטף מגני, ובלעדיך, לעולם לא אוכל להיות אני". לזכרו של גיא הוקם גן ברחוב ערוגות בהרצליה ובו מוצב פסלה של הפסלת ענת הורביץ שצורתו "8". גיא הונצח בחוברת זיכרון שהכינו תלמידים בבית-הספר התיכון "הראשונים" ושהועלתה לאתר האינטרנט של בית-הספר בכתובת: http://come.to/harishonim. שמו של גיא חקוק על קיר ההנצחה בבית-הספר.
