אבידר (מרדר), ראובן (ריצ’ארד)

ראובן (ריצ'ארד), בן אלקה ומרדכי, נולד ביום י"ט בשבט תרצ"ח (21.1.1938) באלווף שבפולין ועלה ארצה עם אמו ואחיו, מניצולי השואה, בשנת תש"ח (1948). הוא למד בבית-הספר היסודי "גולומב" בכפר שלם ואחרי-כן המשיך את לימודיו בבית-הספר הטכני של חיל-האוויר. ראובן אהב שירה ונהג לכתוב דברי פיוט בשעות הפנאי, ואף השאיר אחריו שירים רבים מפרי עטו. הוא היה אדם אופטימי ושמח בחלקו, מעולם לא התלונן על קשיים ותמיד היה מוכן לסייע לזולת. איש עבודה היה ראובן ולא בחל במלאכות מפרכות. תמיד עשה מלאכתו במלוא המסירות. חבריו מעידים עליו כי נהג להוציא מתחת ידיו עבודות מושלמות כל-כך, שנאמר עליו כי נתברך ב"ידי זהב". הוא היה בן נאמן ומסור להוריו ודואג למשפחתו. ראובן גויס לצה"ל במחצית מאי 1955 והוצב לחיל-האוויר. הוא שאף לשרת כטייס, אולם בגלל פצע בעינו נמנעה ממנו האפשרות להגשים את שאיפתו, והוא הוצב לאחת מטייסות החייל, כמכונאי מנועי-מטוסים. אחרי-כן הועבר לחיל-הים כמכונאי-טרפדות. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר בצה"ל היה ראובן נקרא לתקופות של שירות מילואים. הוא הועבר לחיל-השריון, השתלם בקורס סיירים והוצב לפלוגת סיור של ג'יפים. במלחמת יום-הכיפורים השתתף ראובן בקרבות הבלימה נגד המצרים בסיני. ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973) השתתף בקרב שהתחולל באזור ואדי-סודר. במהלך הקרב נתקל הג'יפ שלו במארב ובחילופי האש מטווח קרוב נפגע ראובן ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה וארבעה ילדים, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. מפקדו העיד עליו שהיה חייל אחראי ומסור לתפקידו ושימש דוגמא לחבריו במזגו הטוב.