אבידן, מרדכי (‘מורדי’)

בן גבריאל ואביבה. נולד ביום כ"ד בתמוז תשי"ד (25.7.1954) בחיפה. למד בבית-הספר היסודי 'אחדות' שבקרית-מוצקין, המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון ע"ש לוינהרץ שבקרית- מוצקין ובבית-הספר הטכני של חיל-האויר. מרדכי אהב לבלות וליהנות מן החיים. הרבה לנסוע ולטייל ברחבי-הארץ, בחברת ידידיו וידידותיו. התעניין בנוף ובטבע. בנערותו היה חבר בתנועת- הנוער 'מחנות-העולים' שבחיפה. הוא אהב ספורט ונתמנה כנציג בית-הספר לתחרויות בענף הריצה. מרדכי היה חברותי, וחוג מכריו וידידיו היה גדול מאוד. קרובי-משפחתו מספרים עליו: "הוא היה אחד מהחבר'ה ולמרות שמעולם לא שאף להתבלט, הורגשה תמיד נוכחותו, כיון שהשרה סביבו אוירה של שמחת-חיים, חייך תמיד והיתה בו התכונה הנדירה להפיג מתח ולהשרות עליזות". ומוסיפה ידידתו – חנה: "מוטי היה המנהיג של כולם, המחליט והיוזם". "אישיותו הטובה בלטה בכל מקום" – כותבת חברתו עופרה – להוריו: "הוא היה כה צנוע עד כי לא זכורה לי, ולו פעם אחת, שהתגאה בדברים, שיכול היה להתגאות בהם". מרדכי היה מסור להוריו ושימש במשפחה דגם לילד טוב וצייתן העוזר להוריו. מעולם לא נקט תוקפנות או חוצפה ביחסו אל אביו ואל אמו, ותמיד הסתננה לדבריו נימה של יראת-כבוד להוריו. מרדכי גויס לצה"ל במאי 1972 והתנדב לשרת בחיל-הצנחנים. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס-צניחה, הצטרף לפלוגת-צנחנים ושירת בדרום-הארץ – בסיני, ובצפונה – ברמת-הגולן. הוא לא נהג להתלונן ותמיד השתדל ליפות את הדברים ולעודד את בני- משפחתו. מפקדו תיאר אותו כ"חייל נפלא, ממושמע, שקט וצנוע". מרדכי נלחם במלחמת יום-הכיפורים, ובמהלכה הוכה בהלם. אולם, לאחר כמה ימי-שהייה בבית-החולים, חזר לחזית והמשיך ללחום באומץ. כשחזר לחופשה קצרה הביתה, לא הרבה בסיפורי הזוועה על חבריו שנפלו לצדו בקרב אלא השתדל לעודד ולהרגיע את הוריו. לאחר המלחמה הועבר לרמת-הגולן, שם נטל חלק במלחמת-ההתשה. מרדכי ניצל כל הזדמנות כדי לבקר בבית, טלפן הרבה להוריו ולידידתו, ובחופשותיו ניצל כל רגע לבילויים, לפגישות ולשיחות עם חבריו מילדות. עם התקרב מועד שחרורו מצה"ל ביקש מרדכי מהוריו להרחיב את ביתם ולשפצו, ואף נטל חלק פעיל בתכנון ובבנייה: "כל-זאת", כך הסביר, "כדי לערוך מסיבת- שחרור גדולה ומפוארת". ביום כ"ה בחשון תשל"ה (9.11.1974) נפל מרדכי בעת מילוי תפקידו ברמת-הגולן. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבחיפה. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. משפחתו תרמה לזכרו ספרייה ופרוכת לבית-הכנסת 'אוהל יצחק' שבטירת-הכרמל.