בנם של יוליה (יפה) ואברהם. נולד ביום י"ח בטבת תשכ"ז (31.12.1966) בבית החולים "פוריה" שבטבריה. אח לאייל, אורי, שי, ניר, יגאל, אתי ורחל. נקרא על שם סבו מצד אביו, רבי יוסף אביגדור, שהיה רב, שוחט ובודק בעיר הקודש טבריא. שורשיה של המשפחה בחאלב, היא ארם-צובא, שממנה עלו ארצה בשנת 1845 והשתקעו בעיר שעל שפת הכנרת. את מרבית חייו – כילד וכבוגר – עשה יוסי בטבריה, כממשיך השושלת והמסורת המשפחתית. ראשית חינוכו בגן שבשיכון א' בעיר, שם התגלה כילד חברותי וטוב לב. הוא עלה לכיתה א' בבית הספר היסודי שבמושבה הגלילית ראש פינה, אך בסיום כיתה ב' חזר ללמוד בטבריה עירו, בבית הספר הממלכתי-דתי "תחכמוני". את חוק לימודיו סיים בבית הספר התיכון המקיף הדתי שבעיר, אצל מר אברהם ליפשיץ. יוסי היה עלם חמודות ונעים הליכות, ועל פניו היה נסוך חן מיוחד. הוא אהב מאוד ספורט – טניס, כדורסל ושחייה, אך מעל לכול אהב כדורגל, הן כשחקן במגרש והן כצופה אדוק במשחקים. בהכוונתו של מורו אברהם ליפשיץ המשיך יוסי, כעתודאי, ללימודי הנדסה במכללה התורנית לטכנולוגיה על שם צבי סיטרין. עם גיוסו לצה"ל, ב-17.7.1984, הוצב בחיל החימוש ושירת בבסיס עמיעד. במסגרת תפקידו בחן ותיקן מערכות אלקטרו-אופטיות, מכשירים לראיית לילה, מכשירי לייזר, מכשירים מדויקים לבקרת אש ועוד. בסיום שירות החובה המשיך יוסי לצבא קבע ושירת במשך שש-עשרה שנה במפקדת עוצבת "אתגר". את משימותיו מילא בנאמנות ובדייקנות והיה אהוב מאוד על מפקדיו ועל חבריו. מנהל העבודה של יוסי, רב-נגד בני בכור, סיפר על פקודו: "יוסי היה אישיות מאוד מיוחדת, אהב לדחוף דברים והיה מוכן לתת מעצמו לכל מיני משימות." בהיותו שחקן כדורגל מצטיין צורף לנבחרת הכדורגל של הבסיס והשתתף במשחקים רבים. בחייו תרם יוסי ועשה רבות למען הקהילה: הוא הקים גמ"ח (גמילות חסדים) הלוואות לעזרה לנזקקים, נהג לחלק מצרכי מזון למשפחות במצוקה בערבי שבת וחג, שימש גבאי בבית הכנסת "היכל שלמה" שבשכונת קריית משה בטבריה, ולמעלה משלוש-עשרה שנה הפעיל חוג לילדים לקריאת תהילים. מדי שבת היו כשבעים ילדים מגיעים לבית הכנסת, כאן היה ממתין להם יוסי עם פרסים והפתעות, והיה מנחה אותם בקריאת התהילים. רעייתו של יוסי, אירית, מספרת על אישיותו של האדם שזכתה לחלוק עמו כשבע משנות חייה: "יוסי היה איש נדיר בעל אישיות מופלאה. אדם חכם מאוד, בעל השכלה וידע רב, וניחן בחוכמת חיים רבה. יוסי הבין בכל תחום ואפשר היה להתייעץ איתו על כל דבר שבעולם. אדם שלו מאוד, עדין, ואוהב לעזור לאנשים. היה בעל דואג וקשוב, חבר אמיתי, רגיש מאוד. לא יכול היה לשאת עוול שנגרם לאנשים. תרם לאחרים מכספו וממרצו, ותמיד ביקש לתרום עוד. יוסי אהב את החיים ורצה להספיק הרבה, כמו ידע שהחיים קצרים." בגיל שלושים ושלוש חלה יוסי במחלה קשה, ובמשך שנתיים וחצי התמודד בגבורה עם ניתוחים מורכבים ועם טיפולים קשים. הוא נדד בין בתי חולים שונים, אך לא זכה לישועה. ביום כ"ו בניסן התשס"ב, בסיומם של כל הטיפולים, נשא יוסי את חברתו אירית אלקיים לאישה. הוא לא זכה לימים רבים של חסד, כי מחלתו שבה לקנן בגופו, וביתר עוז. יוסף נפטר ביום כ"ט בתמוז תשס"ג (29.7.2003) בעודו שוכב על מיטת חוליו, מוקף באוהביו. בן שלושים ושש היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין שבמושב הזורעים. הותיר אלמנה, הורים, שתי אחיות וחמישה אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל בכיר. הרב אברהם דב אוירבך שליט"א, רב העיר טבריה, שהכיר את יוסי במשך שנים רבות, ניסח את הכיתוב שנחקק על גבי מצבתו: "פ.נ. [פה נקבר] בננו, בעלי ואחינו היקר והאהוב, גומל חסד והצנע לכת, ליבו ער לדבר שבקדושה… נלקח מאיתנו במבחר שנותיו מזוכך בייסורים ומחזיק בתומתו. זכרו לא ימוש מליבנו." יוסי הונצח בבית כנסת ומרכז רוחני שהוקם על שמו בטבריה – "פורת יוסף". באתר בית הכנסת, בכתובת http://porat-yossef.org/, מופיעים, נוסף על קורות חייו ותמונתו של יוסי, חומר רקע על יהדות ספרד, פרטים על עמותת "תפארת האמהות" שבכספי התרומות שגייסה נבנה המרכז, הסברים על שלבי הקמת המרכז למן שלב הנחת אבן הפינה והחפירות, תמונות רבות, דברים של ראש העיר ושל אדריכל הפרויקט, ועוד. סיפר על הפרויקט אלי מזרחי, אדריכל בית הכנסת: "משימה של עיצוב ותכנון בית כנסת בעיר טבריא הקסומה, השוכנת על שפת אגם החיים של ארץ ישראל, נטעה בי את הרצון לעצב מתוך אווירה של שליחות שורשית במפגש ניגודי של ישן עם חדש, מזרח ומערב, ומעל הכול חוויות ויזואליות ייחודיות. לעתים נדירות אנו שותפים למצבים שבהם כל המרכיבים חוברים יחדיו לחוויה שמימית ומוצלחת.המפגש עם משפחת אביגדור השורשית תוך הצגת עקרונות מנחים לתכנון, החזירו אותי אל ניחוחות ירושלים ואל המנגינות מבית סבא. אלה היוו חלק בלתי נפרד מתהליך התכנון של בית הכנסת על שם יוסף אביגדור ז"ל – 'פורת יוסף'. … אין ספק כי ההרכב האנושי הסובב והעוסק בהקמת המבנה יעמיד על תילו מבנה תפילה ראוי לדורות." בטקס הנחת אבן הפינה נשא דברים אברהם ליפשיץ, חתן פרס ישראל לחינוך: "המרכז הקהילתי שייבנה יהווה אבן שואבת למבוגרים, לבני נוער ולילדים. החינוך התורני והערכי יעסוק בלימוד תורה, בפעילות תרבותית ענפה ובחיזוק ערכי המשפחה החשובים והמשמעותיים ביותר לכולנו. המרכז ייקרא על שמו של תלמידנו היקר והאהוב יוסי. יוסי, תלמיד יחיד ומיוחד, עדין נפש ואציל רוח, אוהב את הבריות ואהוב על הבריות. על תלמיד צדיק שכזה נאמר ו'מתלמידיי יותר מכולם'. 'צדיקים במותם קרויים חיים' – המרכז הקהילתי-תורני שיישא את שמו של יוסי, יהיה מקום הממשיך את דרכו, ומחנך לערכים שיוסי ביטא בחייו. 'תלמיד חכם שמת מושיבין ישיבה על קברו'."
