אביגדור, דוד
בן זימבול ומרדכי, נולד ביום כ"ה בניסן תרפ"ח (15.4.1928) בעיר אדירנה שבתורכיה האירופית. למד בבית-ספר עממי. עלה לארץ בגיל 15 עם אחיו ב"עליית-הנוער". התחנך בבית-יהושע ובבן-שמן לחלוציות ולהגשמה. הצטרף לפלמ"ח ועבר את האימונים היסודיים, אך נאלץ לעזוב יחד עם אחיו את הכפר ולעבור לתל- אביב משום שהוריו שנשארו בחוץ-לארץ היו תלויים בתמיכתו. הוא עבד בבית-חרושת למוזאיקה ומשכרו תמך בהוריו. בתחילת המלחמה הצטרף למגנים על פרברי תל-אביב. שמר בשכונת התקווה ובשכונת עזרא והשתתף בהתקפה על הכפר סלמה. משנתגייס גיוס מלא נשלח לסביבות רוחמה. משם הועבר לגליל העליון ובסוף שירת במשמר הירדן. במכתביו אל אחיו נתן ביטוי לאכזריות המלחמה, ששינתה את אופיו: "נעשיתי מסוגל לקרוע אנשים בלי כל הרגשה שהיא. נעשיתי כפרא-אדם. הרגתי המון ערבים במו ידי…" דויד נפל ביום ה' בסיוון תש"ח (12.6.1948) בעת ההתקפה על משלט 243 שבגזרת משמר הירדן. הוא תיפקד כרגם וכשהתכופף כדי לקחת פגז נוסף נפגע מכדור האויב ומת. מקום קבורתו לא נודע. מצבה לזכרו הוקמה בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים. ביוני 2005, במסגרת חקירת היחידה לאיתור נעדרים בצה"ל נמצא כי דויד קבור בקבר אחים יחד עם אברהם פולק ואברהם לוי בבית-העלמין הצבאי בראש-פינה בקבר המשוייך לחללי גבעה 243.