אבטיחי, אליהו

בן אסתר ומרדכי יוסף. נולד ב-1907 בפולין. בגיל רך התיתם מאמו, התחנך אצל אביו, רב בקהילת-לובלין הגדולה. משחר ילדותו נשא נפשו לארץ ישראל ובענין זה פנה ל"החלוץ" אך מפאת גילו הצעיר לא קיבל סרטיפיקאט לעלייה. גם נתקל בהתנגדות מצד הוריו לעליתו וזה הביאו לברוח מן הבית בהיותו בן 16 שנים. הוא חצה את גבול המדינה, הגיע לווינה ובמשרד הארצישראלי שבבירת אוסטריה קיבל אישור לעלייה ובא לארץ ב-1922. תחילה הצטרף לבונים במושבה, מקום שם הכירוהו חבריו כבחור עליז ורב-מרץ, הרוקד ושר ולבו כמה למרחב ולגבורה. כעבור זמן מה התגייס ל"משטרה המעולה" ורכוב על סוסו עבר זקוף-קומה את הארץ. זמן רב היה בחיל הספר של עבר הירדן ושם שירת בפינות-מדבר נידחות. לאחר הוצאת היהודים מן המשטרה המעולה שירת אליהו כשוטר ארצישראלי במשך שלוש שנים בחיפה, בישובי עמק יזרעאל, בעפולה ובצפת. בימי מאורעות תרפ"ט היה מן השוטרים היחידים בנצרת הערבית, שם עמד על המשמר תוך סכנת חיים ומילא תפקידו באמונה. לאחר המאורעות נשא אישה ולרגל נישואיו ביקש שיעבירוהו מקלקיליה הערבית ליפו. בקשתו נדחתה ואז עזב את המשטרה, עבר לתל-אביב ושם עבד תחילה כפועל-בנין ואחר כך כבנאי. בפרוץ מאורעות תרצ"ו התגייס בתור שוטר נוסף בתחנת הרכבת של תל-אביב. באייר תרצ"ח החלה חברת "סולל-בונה" את "גדר הצפון", שמטרתה לבלום את תנועת הכנופיות הערביות מן הצפון אל פנים הישוב העברי. עם תחילת העבודה בגדר עשה שם אליהו כאחד הנוטרים שתפקידם לסכל נסיונות מצד הכנופיות לחבל בהקמת הגדר. ביום כ"ב באייר תרצ"ח (23.5.1938) נפל בחזרו מעבודת הגידור, ליד הכפר סעסע, והוא בן 31. הניח אישה וילד. הובא למנוחות בבית העלמין הישן בתל-אביב