אבו חמד, סובחי

בן פליחה ואחמד. נולד ביום 31.7.1952 בכפר עוזיר. סובחי למד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון בכפרו. הוא אהב מאוד ספורט ובמיוחד כדורגל, ונהג לעקוב אחר כל משחקי הכדורגל הישראלי והעולמי. סובחי היה נדיב והרבה לעזור לזולת ובמיוחד לקשישי הכפר, לכן כינוהו "האיש הטוב". כאשר חזר מעבודתו היה מבקר את הקשישים ודואג לכל מחסורם. הוא היה אב מסור לילדיו. סובחי אהב את הטבע. הוא הרבה לצאת לטיולים בהרים ובשטחים החקלאיים. הוא היה איש מאמין, ירא אלוהים ונעים הליכות. מעולם לא שפט בני-אדם על פי מוצאם או עדתם, אלא על פי מעשיהם. סובחי גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1974, והתנדב לצבא הקבע בתפקיד גשש. בהערכות המצויות בתיקו האישי נכתב כי היה גשש מעולה. ביום 3.7.1995 נפל סובחי בקרב בלבנון והובא למנוחת עולמים בכפר עוזיר. הוא נקרא למלא מקום של חבר שחלה וכדרכו תמיד, לא היסס לרגע והתייצב מייד. השאיר אחריו אשה, חוריה, שבע בנות – סבחה, אמל, מרווה, ראוון, מראם, מעאלי ולולו ושלושה בנים – חסן, אחמד ומוחמד, הורים, וארבעה אחים – עבדאללה, סביח, סלאח ונג'אח. סובחי קיבל תעודת הוקרה וכבוד על שירותו בקבע. בן ארבעים ושלוש היה בנופלו. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק: "רב-סמל בכיר אבו חמד סובחי זכרונו לברכה, נהרג ממטען צד שהופעל לעבר כוח צה"ל שעסק בפתיחת ציר ליד מוצב 'צבעוני' באיזור הביטחון בדרום לבנון. סובחי היה גשש ברצועת הביטחון בדרום לבנון ותואר על ידי מפקדיו כנגד מקצועי, אחראי, הממלא את תפקידו היטב. אהוד על מפקדי היחידה וחייליה, היה מוכן לכל משימה במשך כל תקופת שירותו בחטיבה". וכתב מפקדו: "סובחי היה לוחם לדוגמה. ביחד עם קבוצה קטנה של חברים גששים שירת תמיד במקומות קשים ומסוכנים. ביחד עם אותם חברים, סיכן את עצמו יום יום במשך כל כך הרבה שנים. במהלך עשרים ואחת שנות שירותו היה תמיד נכון לעזור ולסייע, תוך חיוך רחב ותמיד ברוח טובה. סובחי היה דמות מוכרת ואהובה. רבים מהמפקדים בצה"ל, שהיום הם תתי-אלופים ואלופים, לחמו אתו כאשר שירתו כמפקדי יחידות בגזרה. סובחי הציל לא פעם חיי לוחמים ומפקדים, כאשר גילה חוליות או מטענים, במבצעים הרבים בהם השתתף. מותו היה מות אמיצים, כאשר הלך, כמו תמיד, בראש הלוחמים. בשם מפקדי החטיבה וחייליה אני מצדיע לו בכבוד ובהערכה. יהי זכרו לטובה, לכבוד ולתמיד."