בנם של גאליה וסלמאן. נולד ב-21.7.1963 בנגב. אח לשישה, אב לעשרה. אחמד אבו זקיקה התגייס לצה"ל ב-3 במרס 1988, לגדס"ר (גדוד סיור) 585. לאחר הטירונות יצא לקורס מ"כים ותיפקד כמפקד כיתה בגדס"ר. בהמשך שירותו החליף את מקצועו הצבאי לגשש. כגשש זכה אחמד להערכה רבה בקרב מפקדיו, חבריו ובני משפחתו. בשנת 1991 גויס לשירות קבע ביחידת הגששים, ושירת בגדוד 33 קרקל עד שנת 1995, ובגזרה המערבית עד 1999. על השתתפותו הבולטת במרדפים ועל הצלחות רבות בגילוי מסתננים ובתפיסתם בגזרת עוצבת אדום –זכה בשנת 1998 לצאת לקורס צניחה, כצ'ופר מידי רמ"ט (ראש מטה) הפיקוד. באותה שנה יצא אחמד גם לסיור נגדים באירופה בן עשרים ואחד יום. ב-1999 עבר לתפקיד נגד מנהלות במפקדת יחידת הגששים; וב-30 ביוני 2002 שובץ שוב לתפקיד שטח בחטיבה הדרומית של אוגדת עזה כגשש בכיר. בשנת 2004 השתתף אחמד כגשש גדודי באירוע שבו נפצע מפקד הגדוד. באירוע זה זוהו שני מחבלים, אחמד רדף אחריהם לעומק השטח וזיהה מטען נפץ. עוד היה שותף פעיל באירועים בגשר מור (גשר קטיף), ב"פרוזדור כיסופים" ובאחרים. מאחר ששירת בכל גזרות הפיקוד והצטיין, זכה אחמד במלגה ללימודים אקדמיים, ואותה הוא מימש בלימודי תעשייה וניהול במכללה הטכנולוגית של בה"ד 20. בשהת 2004 סיים את הלימודים בהצלחה. אחמד היה גשש בולט לטובה, מקצועי, חרוץ ויסודי, אך נחבא אל הכלים. "היו לו יכולת ומוטיבציה גבוהות," אמר עליו אלוף-משנה פיני גנון, מפקד יחידת הגששים לשעבר. אחמד היה אמור לעבור לפיקוד המרכז כחלק מסבב גששים, אך בוועדה שהתקיימה בראשות מפקד יחידת הגששים, נשללה בקשתו לעבור לפיקוד המרכז עקב גילו המתקדם יחסית. אי לכך, נקרא אחמד להתייצב במז"י (מפקד זרוע היבשה), במשרד רמ"ד (ראש מדור) קבע וגששים, לריאיון לקראת פרישתו מצה"ל במהלך שנת 2007. לריאיון זה לא הספיק אחמד להופיע. ביום שלישי לפנות בוקר, 12.9.2006, פעל כוח צה"ל בכיסופים, כדי לאתר מנהרות הנחפרות לאורך הגדר ובראש הכוח עמד אחמד. במהלך הסריקות שבוצעו באזור גדר המערכת, נפתחה לעבר הכוח אש: שני מחבלים תקפו את הלוחמים בירי. במקום התנהלו חילופי אש עזים, כוח שריון של צה"ל השיב בירי פגזים לעבר מקורות האש. במהלך הקרב נפצע אחמד מפגיעה בראשו. כוחות רפואה שהוזעקו למקום ניסו לייצב את מצבו ומסוק הוזעק כדי לפנותו, אך הוא מת מפצעיו במקום. רב-סמל בכיר אחמד אבו זקיקה נפל בפעילות מבצעית, בן ארבעים וארבע היה במותו. הוא הותיר אחריו הורים, שני אחים וארבע אחיות, שתי נשים ועשרה ילדים. בתום שירות בן שמונה-עשרה וחצי שנים בצה"ל, נטמן אחמד בכפרו קדיר אצאנע, בהלוויה בדואית מסורתית, לבקשת המשפחה. כנהוג במגזר הבדואי, ליווהו בדרכו האחרונה גברים בלבד: קרובי משפחה, חברים, חברים ליחידה ומפקדי צבא, בהווה ובעבר. בתום ההלוויה התאספו המשתתפים באוהל האבלים שהוקם בביתו של אחמד. "איבדנו את אחד החיילים הטובים שלנו," אמר אלוף-משנה פיני גנון, מרכז הפעילות במגזר המיעוטים באגף הביטחוני-חברתי במשרד הביטחון. "הכרתי אותו אחת-עשרה שנה. הוא התנדב לשרת בצה"ל כגשש והיה אחד מהגששים המובילים בפיקוד הדרום. מדובר באחד המקצועיים ביותר שאני מכיר. אחמד התנדב לכל משימה, לקח על עצמו אחריות רצינית, וביצע אותה על הצד הטוב ביותר." כתב הקצין הראל אלבז, ששירת בעזה: "הכרתי אותו אישית, אדם צנוע ורציני בעבודתו." מנישואיו הראשונים לנאדיה נולדו לאחמד עשרה ילדים. זמן קצר לפני מותו נשא לאישה את זוהרה, בנישואים מוסלמיים דתיים. קרוב משפחה סיפר: "הוא היה טוב, איש מקצוע שעזר והשקיע גם בצבא וגם בבית, למרות שלא בילה בו הרבה."
