אבוטבול, משה

משה, בן מרים ויוסף, נולד ביום ט"ז בתשרי תשי"ג (5.10.1952) בזכרון-יעקב. למד בבית-הספר היסודי בזכרון-יעקב ואחרי-כן המשיך בבית-הספר התיכון שבפנימיית "נעורים" ליד נתניה. משה היה מסור למשפחתו וחבר נאמן לידידיו, היה אדם טוב-לב, שהיה מוכן להקדיש את חייו למען הזולת ונהג לפי מצוות "ואהבת לרעך כמוך". לאחר שסיים את לימודיו במגמה למכונאות רכב, יצא לעבוד כדי לסייע לפרנסת משפחתו. הוא עבד כמכונאי על סיפון האנייה "שוהם". משה גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1970, כשהוא בן 17.5 בלבד. הוא הוצב לחיל-ההספקה ושימש כנהג משאית כבדה. במחציתאוגוסט 1972 שוחרר משה מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מלואים של חיל-התותחנים. בפברואר 1972, כשהיה עדיין בשירות סדיר בצה"ל, נשא לאישה את חברתו והקים יחד עמה את ביתם בתל-אביב, שם נולדה בתם הבכורה. משה היה בעל נאמן ואב מסור. הוא היה ראש משפחה אוהב ודואג, שהשקיע את כל מרצו ואונו, כדי להיטיב עם בני-משפחתו. הוא עבד כמכונאי בחברת-החשמל ולאחר יום-עבודה ארוך ומפרך, טיפל באשתו הנכה ובבתו הקטנה. בשעות הפנאי המועטות שנותרו לו, עסק בספורט בעיקר בטניס-שולחן ובכדורגל. במלחמת יום-הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד הסורים ברמת-הגולן. ביום י"ז בתשרי תשל"ד (13.10.1973) הייתה היחידה נתונה להפגזה כבדה של האויב. בהפגזה זו נפגעו רבים מחיילי היחידה והיה צורך להעבירם לתחנות איסוף הפצועים שבעורף. משה התנדב לנהוג בג'יפ הפינוי. הוא נהג בכלי-הרכב, ובו מספר פצועים, שמצבם היה אנוש והוביל את הג'יפ אל תחנת האיסוף, כל זאת תחת אש כבדה. בדרכם לעורף נפגע הרכב ומשה נהרג. נפילתו בקרב נטלה מעם המשפחה את משענתה היחידה והותירה אותה ללא הבעל המסור והאב האוהב. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בזכרון-יעקב. השאיר אחריו אישה, בת, הורים ושלושה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "משה ז"ל, שמילא את כל תפקידיו בנאמנות, נפל בעת שהתנדב לפנות פצועים. חבריו ומפקדיו יזכרוהו לעד". בני משפחתו וידידיו נטעו גן לזכרו בזכרון-יעקב.