אבא, ערן

בן ארנה ומשה. נולד ביום י"ט באב תשל"ב (30.7.1972) בתל אביב. ילד שני להוריו. במלאת לו שש שנים העתיקה המשפחה את מגוריה לאשדוד וערן החל את לימודיו בבית-הספר היסודי 'רעים' והמשיכם בחטיבת-הביניים של בית-הספר המקיף ד' בעיר. את לימודיו התיכוניים עשה ב'אורט' רחובות במגמת אלקטרוניקה. ערן היה צעיר שקול, ישר וצנוע, ידידותי ושופע דאגה לזולת וביטויי תשומת-לב אישיים לבני משפחתו הקרובים ביותר ולכל חבריו ומכריו. בזכות יחסו זה היה לדמות של מנהיג חברתי מקובל ביותר על עמיתים בני גילו וכן על הוריהם וביתו הפך למרכז חברתי שוקק חיים. מצב זה הלם את אהבתו של ערן לבילויים. בבילויים החברתיים בלט בחוש ההומור שלו ובהתבטאויותיו עתירות הדמיון. הופעתו החיצונית היתה מוקפדת ובאמצעותה ביטא את אהבתו ליופי ולאסתטיקה. חלק ניכר משעות הפנאי שלו הקדיש לספורט, לטיולים ולבילוי על שפת הים וכן אהב לשיר, לרקוד ריקודי-עם ולהאזין למוזיקה, בעיקר לשיריו של שלמה ארצי. ערן גויס לשירות חובה בצה"ל בחודש יולי 1990 והוצב לשרת ביחידת נ"מ של חיל-האוויר. הוא נשלח לקורס מכ"מ וסיים אותו בהצטיינות, אולם את תפקיד ההדרכה שהוצע לו בעקבות הקורס דחה וביכר לעבור למתקן ניסויים, שהציע אתגרים אחרים. גם במתקן זה התבלט בכישוריו החברתיים והתחבב על כל עמיתיו לעבודה, שהיו מבוגרים ממנו בשנים. הוא זכה גם בהערכת מפקדיו, על מסירותו הרבה לתפקיד שביצע. קרוב למועד שחרורו הוצע לו לשקול המשך שירות במתקן. ערן התלבט, בשל תוכניותיו לעתיד, שכללו אפשרות להמשך לימודים. ערן נפל בעת מילוי תפקידו ביום ט"ו באלול תשנ"ב (12.9.1992) בתאונת-דרכים בצומת קסטינה והובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי באשדוד. הניח הורים, אח ואחות. משפחתו הנציחה את זכרו בבית-הכנסת באשדוד ועמיתיו לשירות הקימו גן לזכרו.