fbpx
תמם, משה

תמם, משה


בן גליה ואלי, נולד ביום כ"ח בסיוון תשכ"ה (23.6.1965) במעברת חבצלת-השרון שליד נתניה. משה השלים את לימודיו בבית-הספר היסודי באביחיל ולמד בחטיבת הביניים של בית-הספר על שם רופין בעמק חפר, אחרי כן עבר לבית-הספר המקצועי "נעורים", שם התמחה כמפעיל ציוד טכני. משה אהב את הים הנשקף ממערב לחבצלת השרון, את סלעי הכורכר המתנשאים מן החוף, את הצמחים ובעלי החיים: ציפורים, כלבים, חתולים וסוסים. הוא היה צעיר יפה תואר, נעים הליכות וחרוץ, שאהב לעזור לזולת ולשכך מריבות במשפחה ומחוצה לה. למשה היה קול ערב שאותו אהב להשמיע ברבים, ונפש עדינה ורגישה. בחוש ההומור שלו כבש את לב הכל, קטנים וגדולים, ובשעות מצוקה היה מקור תמיכה ומשען לנזקק. תוכניות גדולות היו לו למשה – הוא רצה להקים משפחה יהודית שורשית בישראל. במאי 1983 התגייס משה לצה"ל, עבר אימוני טירונות והוצב לשירות בחיל-ההנדסה. הוא עבד במפלסת דרכים, השתתף בקורסים למיקוש וחבלה ולמד נהיגה במשאית. בינואר 1984 הועלה לדרגת רב"ט. ביחידתו שירת כמדריך בהפעלת ציוד מכני כבד, ואף השתתף בסרט על מפעילי ציוד מכני הנדסי שהוכן על-ידי חיל-ההנדסה. הסרט הוקרן כתשדיר שירות בטלוויזיה והציג את בית-הספר "נעורים" וחניכיו. ביום 6 באוגוסט 1984 יצא משה לחופשה לביתו, נפגש עם חברתו וליווה אותה אל ביתה בטבריה, בשעות הערב חזר באוטובוס שנסע מטבריה לתל-אביב. בתחנת בית ליד ירד מהאוטובוס ועקבותיו נעלמו. כעבור ארבעה ימים – בי"ב באב תשמ"ד (10.8.1984), נמצאה גופתו וסימני חבלה בראשו. בחזהו היה נקב של כדור חודר. חקירת המשטרה הצבאית וכוחות-הביטחון העלתה שמשה נחטף ונרצח בידי מחבלים תושבי המדינה מבקה-אל-גרביה. בן 19 היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בנתניה. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ושתי אחיות. שר הביטחון משה ארנס כתב עליו במכתב תנחומים למשפחה: "משה נתן את חייו למען מולדתו. הוא היה חייל מעולה, חבר טוב, התנדב למשימות אותן ביצע בצורה הטובה ביותר". זכרו של משה הונצח על-ידי משפחתו במצבת זיכרון שהוקמה בחבצלת-השרון, הישוב שבו נולד וגדל

כובד על ידי

דילוג לתוכן