תמיר, שלום
בן עקיבא וזהבה. נולד ביום ז' באדר תש"ז (27.2.1947) בתל-אביב. כאשר הגיע לגיל-הלימודים התחיל ללמוד בבית-ספר יסודי בנחלת-יהודה, עבר לתל-אביב ולבסוף למעגן-מיכאל אשר שם סיים גם את הלימודים התיכוניים. עם גמר לימודיו כתב שלום עבודת-סיכום על הנושא "אתרים ארכיאולוגיים בסביבות מעגן- מיכאל". במיוחד בלט הקשר האמיץ שלו לנוף ולשדה מחד גיסא ולים מאידך גיסא. באמצעות ענף העדר, אשר בו התמיד לעבוד במשך רוב השנים, גילה את זיקתו החזקה לטבע, לשדה ולבעלי- חיים. לים באה זיקתו לידי ביטוי בצלילה, בדיג ובמפרשנות. הוא לא ידע להתבטא בכתב, אבל אישיותו מצאה ביטוי בנטייה לפעילות רב-גונית אשר לא ידעה מנוחה. מפני כך לא ידע שלום שיעמום מימיו ובכל עת ידע למצות את הנאת הרגע והמקום. בנובמבר 1965 גויס לצה"ל והוצב לחיל-האויר. את קורס הטיס שלו סיים ביולי 1967, אך עוד הוא בשירות-חובה נפל שלום במילוי תפקידו ובשעת-שירותו; זה היה ביום י"א בחשון תשכ"ח (14.11.1967). הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-הקברות ברחובות. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן. מפקד-הטייסת כתב במכתב-תנחומיו לאמו עד כמה ששלום היה קצין ממושמע, חביב על מפקדיו וחבריו ליחידה. הוא ציין אותו כבעל אופי תוסס ופעלתן "ומשלא נמצאה הפעילות בידו הרגיש עצמו כמעביר זמנו לריק". הוא אף מדגיש את התכונה האפיינית בשלום – הלא היא אהבתו לטבע, תכונה זו שבלטה בו במשך כל זמן שרותו ביחידה. מעגן-מיכאל הוציא חוברת לזכרו. חוברת לזכרו בשם "שלום" הוציא מעגן-מיכאל.
