שרון, דוב
בן בנימין ושרה. נולד ביום ד' בכסלו תש"ה (19.11.1944) בקבוצת אבוקה. אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי בפרדס-חנה למד בבית-ספר תיכון אזורי שם ואף סיים את לימודיו בהצלחה ובהצטיינות, ולמרות כשרונותיו המזהירים היה מצניע לכת ועניו. אהב מאד את מקצוע החשבון והיה מוכן לעזור לכל תלמיד נחשל וחלש במקצוע זה. כן אהב את אמנות התיאטרון ואף השתתף בהצגות בית-ספרו, אשר בחלקן היה ממחיז בעצמו. נטה ביותר לספרות ולציור ובשעות-הפנאי היה שולח ידו לכתוב סיפורים ולצייר. בכתביו שנשתמרו ניכרת אישיותו: אהבתו לאדם סובל ורדוף-גורל אגב הצצה לתוך נפשו-הוא. לצה"ל גויס בנובמבר 1962 ולא נודע לו דבר קבלתה של תעודת-הבגרות שלו, כי זו הגיעה רק בראשית שירותו, כאשר נפטר במחלתו הקצרה והקשה, ביום י"ג בכסלו תשכ"ג (10.12.1962). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בפרדס-חנה. בית-הספר האזורי נטע חורשה על-שמו בבית-הספר. אחי דוב, עמירם, קיבץ את רוב המאמרים והשירים של אחיו וכינסם לחוברת.