שפנוב, יהודה

בן פסיה ושמואל. נולד בשנת 1913 בעיר ז'אבנו שבפולין ובגיל צעיר עבר עם הוריו לטארנוב. כבן למשפחה ציונית ספג מילדותו את האהבה לארץ ישראל ואת השאיפה לתקומתה וכן למד את השפה העברית. בשנת 1925 הצטרף לתנועת השומר הצעיר ובשיתופם של הוריו נעשה ביתו בית ועד לשליחי התנועה שביקורו בעיר. בשנת 1934, לאחר שעבר הכשרה חלוצית, עלה לארץ-ישראל במסגרת קיבוץ העלייה "מסד" והצטרף לקיבוץ תל עמל שהתכונן לעלייתו על הקרקע. כעבור שנה עלה הקיבוץ על הקרקע בעמק בית שאן. "בתקופה קשה לקיבוץ" כתב על יהודה אחד מחבריו, "הגיע ארצה. שנת התחלת המפעלים המשקיים בעמק בית שאן היא גם שעת התחלת החיים בפלוגות. ביקורו הראשון בעין חרוד ובעמק היה בשבילו חוויה מלאת התלהבות אשר השפיעה על הסובבים אותו וסחפה אותם יחד. התלהבות זו איפיינה את דרכו בכל אשר יפנה ובכל מעשה שעשה". יהודה רכש את אמונם וחיבתם של חבריו בזכות טוב לבו, אהבת הבריות והנכונות לעשות למען הזולת שהיו מתכונות נפשו. ביום י"ג בכסלו תרצ"ח (17.11.1937), כאשר חזר מיום-עבודה מפרך בפלחה, נורה מן המארב בידי איש כנופיה ערבית ונהרג במקום. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין של ניר דוד (תל עמל). הניח אישה – סבינקה, בחודש התשיעי להריונה. שלושה שבועות לאחר מותו נולדה בתו שנקראה על שמו – יהודית. פרקי חייו כלולים בחוברת זיכרון שהוציא קיבוץ ניר דוד; ובעיתון "דבר" התפרסם לזכרו מאמר הספד.