שפיר, חיים (ורנר)

בן פאול ואנה. נולד ביום י"ב בתמוז תרפ"ז (12.7.1925) בעיר קלן אשר בגרמניה. בן שמונה היה בעלות היטלר לשלטון וכבר בגיל צעיר זה חש את טעם רדיפת היהודים בגוף ובנפש. בקלן למד בבית-ספר יסודי וסיים את לימודיו שם; הוא המשיך ללמוד גם בבית-ספר תיכון מיסודם של היהודים. כאשר ראה את הנולד, הסיק את המסקנה שיש להצטרף לתנועה הציונית "וורקלויטה", קבוצה בעלת אידיאולוגיה המבוססת על מחשבותיו של מרטין בובר. בשש השנים האחרונות לפני עלות המשפחה לארץ גדל חיים באווירת התקופה ההיטלרית, אבל בהגיע הרגע האחרון של אפשרות היציאה מגרמניה אחרי פרוץ מלחמת-העולם השניה, באוקטובר 1939, עזבה משפחתו את גרמניה, הוא בתוכה, וכך ניצל מגורלם של מיליוני היהודים שנשארו שם. בבואם לארץ התיישבה המשפחה בכפר השיתופי בית-יצחק, שנוסד באותו פרק זמן. כבר מגיל צעיר נכנס לעבודה פעילה במשק הוריו ובגלל מסירותו ושקידתו הצליח להפוך אותו לדוגמה. באותה תקופה השמיט הנער את שמו הגרמני (ורנר) ובמקומו קרא לעצמו "חיים" כי התחיל לחיות את חיי הארץ במלא מובן המלה. בנהריה הוכשר לחקלאות ולאחר-מכן הצטרף לקבוצת אושה אך מאוחר יותר היה לחקלאי עצמאי במשקו. בגיל י"ד, יום עלייתו לארץ, השתלב הנער במולדת וחי חיים מלאים בכל הקורות בה במשך השנים הסוערות של מלחמת-העולם השנייה, של ההיאבקות לפני הקמת המדינה ויסודה. אחת התכונות שלו, הראוי לציין, היא ההטפה להתקדמות. הוא שאף לחידושים טכניים בענפי-החקלאות וידע להכניס אותם למשק שלו, בעזרת רעייתו דבורה, אשר לקח לו לחברתו-בחיים בשנת 1946. היה בעל מסור ואוהב כשם שהיה בן נאמן להוריו. חבר וותיק היה בכפר והעתיר לשכניו ולחבריו את ידיעותיו, אשר רכש על-ידי קריאה מרובה. הוא לקח חלק פעיל בבעיות הכלכלה, הארגון והחברה של בית-יצחק. חיים היה מעורה בכל הקשור בהגנת-המולדת. הוא הצטרף לארגון ה"הגנה", השתתף במערכת-סיני ולמרות היותו שונא מלחמות ראה בקיומו של הצבא צורך חיוני. בחייו שאף להנאה, לחדוות-חיים, ככל ישראלי בן-דורו. ועם זאת בהיותו אחד מכולם, שידעו על הסכנה הנשקפת לחיינו, אמר פעם לאחד מידידיו מימי ה"הגנה, אשר אתו עבר את מערכת-סיני ואשר יחד אתו נקרא לשורת הלוחמים בחודש יוני לפני מלחמת ששת הימים: "אם אפגע הייתי רוצה שהפגיעה הזאת תהיה מוחלטת; לא אוכל לחיות חיים שלמים או לא לחיות בכלל". מאז שוחרר מן הצבא, היה יוצא למילואים מפעם לפעם, וכאמור, במסגרת זו היה גם במלחמת ששת הימים, אשר ביום השני לקרובותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967) נפל בקרב שנערך בטול-כרם. הניח אשה ושלוש בנות. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית- הקברות בית-יצחק. בחוברת לזכר הנופלים שהוציאה עיריית נתניה הוזכר שמו.