שמואל, בועז

בן אסתר ומנחם, נולד ביום כ' בחשוון תשכ"ב (30.10.1961) בירושלים. בועז גדל והתחנך בחדרה ובפתח-תקוה. הוא למד בבתי-הספר היסודיים "אחד העם" בחדרה ו"עין גנים" בפתח-תקוה. את לימודי התיכון השלים בועז בבית הספר החקלאי בפרדס חנה. הוא הצטרף לגרעין נח"ל, אבל לקראת התגייסותו לצה"ל עזב את הגרעין והעדיף לשרת ביחידה קרבית סדירה. בועז היה בעל נפש רגישה, אהב את האדם, את האדמה ואת הטבע. שני תחביבים מיוחדים אפיינו אותו: הוא אהב ציפורים ודגים, ואהב לטייל. בגיל צעיר "חרש" בועז את הארץ בסיוריו, הכיר כל מקום, כל ציפור וכל צמח בשמותיהם. הוא אהב לשיר משירי הארץ, ועודד את חבריו להצטרף אליו לשירה. הייתה בו תמימות, שלמות ושלוות-נפש. שעות ארוכות הוא הקדיש לדיג, אך נמנע מלהוציא את הדג מן המים. הדיג שימש לו הזדמנות להתבודדות ולמחשבה. בפברואר 1980 התגייס בועז לצה"ל, ושירת בחטיבת גולני. בשל תכונותיו המיוחדות אך טבעי היה שיבקש לשרת כחובש קרבי. הוא נשלח לקורס חובשים. במאי 1981 הועלה בועז לדרגת רב"ט. הוא המשיך להשתלם במקצועו כחובש, הצטיין בתפקידו הועלה לדרגת סמל ושימש כחובש פלוגתי. במלחמת שלום הגליל היה בועז עם הכוח, שפרץ את מערכי האויב בלבנון. הוא התקדם במסלול הלחימה, שהובילו עד מבואות ביירות. במלחמה הוכיח בועז את אומץ ליבו ואת נכונותו להקרבה עצמית למען הצלת חיי חיילים, שנפגעו בקרבות. הוא הלך למלחמה מתוך אמונה עמוקה בצדקתה. עם זאת, כחובש קרבי, הוא תהה הרבה על המחיר שהמלחמה תובעת בחיי אדם. חבריו סיפרו עליו, כיצד נשא על כתפיו שעה ארוכה חייל פצוע, תחת אש ארטילרית. ביום ט"ו באב תשמ"ב (4.8.1982) נקלעה יחידתו לאש ארטילרית כבדה של האויב. אחד החיילים נפצע, ובועז רץ לחלצו משדה-האש. פגז של האויב פגע גם בו, והרגו. בן 21 שנים הוא היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בפתח-תקוה. בועז השאיר אחריו הורים ושלוש אחיות. אחרי מותו, הוא צוין לשבח והועלה לדרגת סמ"ר. שר הביטחון אריאל שרון כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "סמל-ראשון בועז שמואל נתן את חייו למען מולדתו. תמיד דאג לחבריו. היה אמיץ, מקצועי מאוד כחובש פלוגתי. חבריו האמינו בו, ונפילתו היוותה מכה קשה לפלוגה". מפקד יחידתו כתב למשפחתו: "אם ישנו ביטוי נאצל לאהבת המולדת, לחברות עד מוות, לדבקות הנפש ולכל מידות הטוב שבאדם – תשעה קבין הימנו נטל בנכם. בפשטות הליכותיו, בתומו וביושרו הוא גילם את תחושת החיים והווייתם. האם בתכונותיו היה גיבור? צדיק? – לא המלים חשובות, אלא התוכן, תוכן אנושי הוביל את בועז למעשי גבורה והקרבה נדירים ונאצלי נפש. וכי נראה אדם, חייל, חובש קרבי המטפל ומפנה פצוע אחר פצוע תחת אש תופת, באומץ ובגבורה, כאילו היה מהלך על רפידי נוצות, בשלווה כזאת ובקריעת-לב שכזו, עד שהוכרע ונפל – כסיום לאקורד המוות. בלא תהייה, בלא התלבטות כלשהי, בפשטות הליכותיו, עשה את אשר עשה. הליכתו מעמנו הותירה יתמות לכם ולחבריו החייבים לו את חייהם"