שמואלביץ, שלום

נולד בשנת תרע"ד (1910) בריגה, לטביה, כבן יחיד להוריו. ב-1933 עלה לארץ-ישראל ועבד כפועל חקלאי בפלוגות העבודה של בית"ר בהרצליה, חדרה וגבעת עדה. אהב מאוד חקלאות והיה מן הלוחמים למען זכות עבודה לפועל העברי. ב-1943 היה מאסירי העבודה העברית בהרצליה. לשופט ששלחו לעבודת פרך במחצבות נור-שמש אמר "עכשיו אין האיכרים רוצים לתת לנו עבודה, אבל יבוא יום ואנו נצטרך להגן עליהם". בט' בתמוז תרצ"ו (28.6.1936) בשמרו בעמדה קיצונית בכרמי זכרון-יעקב, נפצע בבטנו ובירכו מיריות מתנקשים, על אף פציעתו הקשה הוא ירה במתנקשים. הוא הובא לבית החולים "הדסה" בחיפה ובי"ג בתמוז תרצ"ו (3.7.1936) נפטר מפצעיו. הוא הובא למנוחות עולמים בבית העלמין בזכרון יעקב. הניח אם זקנה בלטביה. שמו הונצח בספרים "מאורעות תרצ"ו-תרצ"ז" "בדם ואש", ב"ספר בית"ר" וב"זכרם נצח". בעיתון "הבוקר" פורסמה רשימה לזכרו.