שילוני, יוסף (יוסי)

בן דויד וצילה. נולד ביום י"א באייר תש"ב (29.4.1942) בעין-חרוד. הימים היו אז ימי מלחמת-העולם השנייה, ימי חרדה לגורל הישוב היהודי בארץ. באותם ימים ראשונים לחיי יוסף באה "השבת השחורה" כסמל האכזריות של פגישת ישוב הארץ עם העולם העוין אותו. לאחר המאבק בחצר המשק באה הגליית האבות לרפיח הרחוקה ויוסף בן ארבע כשהוא פגש את אביו החוזר מן המעצר. ייתכן שזו היתה הפעם הראשונה שיוסף תפס מהי משמעות של מלחמה. אך עוד הוא בגן-הילדים והנה פרצה מלחמת-הקוממיות, אשר שמחת-נצחונותיה היתה מהולה בכאב-השכול וזו השאירה את רישומה על הילדים כולם. תגובת יוסף היתה בנייתו של צעצוע בצורה מרגמה כדי להגן על עין-חרוד שהיתה בשבילו מדינת ישראל. יוסף למד בבית-הספר היסודי והתיכון – והוא בית-הספר המשותף בעין-חרוד וסיים את לימודיו שם. אך עד כה ועד כה הגיע יום גיוסו ובאוגוסט 1960 התגייס לנח"ל ונעשה למדריך גרעין באחד ממשקי הנגב המערבי. אחרי שחרורו מהצבא חזר הביתה ועבד בפרדס ובדיר. בשעות-הפנאי התמסר לענייני ספורט – ובייחוד לכדורסל. אך כעבור זמן מועט קיבל עליו את הדרכתה של חברת הנוער; לא רבים רצו בתפקיד זה אשר מחייב את בעליו לגילוי תכונות מיוחדות. לשם השתלמות נשלח ל"ארנים", הסמינר למורים הבין- קיבוצי, אבל רק חדשים ספורים זכה להשקיע עצמו בלימודים. יומיים לאחר חג העצמאות תשכ"ז נקרא למילואים והתייצב ביחידתו – סיירת שריון, וביום השלישי לקרבות, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), התקדם בציר המרכזי בסיני עד מיתחם ג'בל ליבני ובו מצא את מותו בעשה שרכבו עלה על מארב מצרי והוא נפל מכדור מקלע. הובא לקבורה בבית- הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר-מכן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ עין-חרוד איחוד. ב"שלושים" לנפלו הוציא הקיבוץ את יומנו לזכרו. בידיעות המועצה האיזורית "הגלבוע" לזכר בני האיזור שנפלו הועלה זכרו. כן יצאה לזכרו חברת מטעם המשק. בספר "בדרכם" שבהוצאת איחוד הקבוצות והקיבוצים לזכר חבריו שנפלו במערכה, הובאו דברים עליו ומשלו.